הידעת? והפעם עם דפנה והעוגיות.
עקב האזנה לא צפויה לתוכנית "סינגלס" בגלגל"צ, יזמתי כתבה מפרגנת על הרכב מקומי מיוחד וחינני ! ממש כמו ריבוי התרביות בישראל, העליות השונות לארץ ומגוון הסלטים, כך גם הרוק הישראלי. בשני העשורים האחרונים ניתן לדמות הרכבי רוק ישראלי לסלט מוזיקלי שלפעמים תפל מאוד או בעל ריכוז חומרים שיכולים ליצור קלקול קיבה ולפעמים הפוך, ריכוז מצוין תלוי בטעם, מה שבטוח, הסוד טמון אך ורק בתבלון. בזמן האחרון התחברתי מאוד לתבלון אוריינטלי, עד שטעמתי מהסלט של דפנה והעוגיות. דפנה והעוגיות אשר נאפו במקומות אחרים וחברו לבסוף במטבח שלה,יוצרים תערובת מוזיקת רוק ישראלי ציני, מתובל בתבלינים מערביים ששווה לטעום ולהבין איזו סבתא עומדת מאחורי התענוג. דפנה ועוגיות האינדי נאפו ב2004 לראשונה והחלו לכבד במטעמי רוק הומוריסטי דרך אין ספור הופעות ברחבי הארץ. לאחר הוצאת הסינגל הראשון ב2006, “דפנה פיק", ניתן היה להבחין במשהו מאוד מגוון וראליסטי שיכול ליצור שיח דרך קהל אשר פוקד את ההופעות ואז מביא איתו עוד קהל, בזמן שהמדיומים המסחריים והאינטרסנטים לא ממש חזו הצלחה ואלה המשיכו לקבל אהדה דרך אולמות מלאים. בשביל להנות מדפנה והעוגיות צריך רק לטעום ולהרגיש שיש שם משהו אחר שמשתלב מצוין. סלט שמורכב מ: דפנה קינן- שירה, כתיבה, גיטרה | תומר להב- תופים | ענבל זובלסקי- בס | טל זובלסקי- גיטרות, קולות | תמר זיו- סקסופונים | דן-יה שוורץ- גיטרה, קולות ומתובלן בקורט של "no dowght” עם קצת פי גיי הרווי, מעט מעט ג'ניס גופלין, עוד קצת טום וויתס והרגשתי שהיה שם גם פולק של אלנה דיאנה. חייבים ברוק ישראלי גם קצת תיבלון ישראלי אז קצת הבילויים ורונה קיינן ואפילו הדורבנים ויש לנו סלט שלכאורה נראה בלתי אכיל, אך טעים ומיוחד, רק צריך לנסות ביס אחד. אם כבר סלט, אז שיהיה שונה מעט, כי במילה הכל כבר מועתק בתוך ז'אנר צעיר כמו הרוק הישראלי. ב2006 יצא לאור אלבום הבכורה שלהם בשם "דפנה והעוגיות" בהוצאת “התו השמיני”, ממנו יצאו כמה סינגלים בסוג של פילוט והושמעו ברדיו ללא פרגון ראוי, לא ממש "עברו גל"צ". “דפנה פיק" “קובי" וכמובן "חבר ערבי", היו דאז למטעמים מוזרים מדי למי שקובע את מה שהמאזין הממוצע ישמע בשיגרה שלו, מה שלא מנע ממנו להגיע להופעות וללקק את אצבעותיו. בעידן אינטראקטיבי שפרץ בשלהי2007 אפשר לגלות את טעם המאזין בתורה יותר יעילה והמונית, לא רק לפני אינטואיציה שקשורה באינטרסים פנימיים, בעידן זה ישנה יכולת התבלטות הרבה יותר גבוהה. כך למעשה נכנס הסינגל האחרון שדפנה והעוגיות הוציאו ב2009, "תודה רבה". הוא נכנס לתוכנית סינגלס בגל"צ, תוכנית גאונית שמשאירה את גל"צ בצורה הגמונית במרכז הבמה ונותנת יותר ביטוי לרצונות המאזין, מה צריך להישמע לדעתו ומה לא. זהו הרע במיעוטו וכל זאת מחוסר ברירה ומכניעה מסוימת של גל"צ למהפכה ששמה את ז'אנר האינדי במקומו הראוי. אז יכול להיות שאת הסלט הציני פוליטי שדפנה והעוגיות מציעים לא כולם אוהבים, אבל אלה שנהנים מהטעם יוכלו סוף סוף להאזין להם במסבאה המרכזית ! עוד הישג אינטראקטיבי למען קידום תרבות המוזיקה בישראל והישג לדפנה והעוגיות שכבר לא יחשבו כעוד להקה שהקדימה את זמנה, הם כאן בדיוק בזמן ונראה שרק ירוויחו מהתקופה הזו...
קישור:
http://www.myspace.com/oogiot
עקב האזנה לא צפויה לתוכנית "סינגלס" בגלגל"צ, יזמתי כתבה מפרגנת על הרכב מקומי מיוחד וחינני ! ממש כמו ריבוי התרביות בישראל, העליות השונות לארץ ומגוון הסלטים, כך גם הרוק הישראלי. בשני העשורים האחרונים ניתן לדמות הרכבי רוק ישראלי לסלט מוזיקלי שלפעמים תפל מאוד או בעל ריכוז חומרים שיכולים ליצור קלקול קיבה ולפעמים הפוך, ריכוז מצוין תלוי בטעם, מה שבטוח, הסוד טמון אך ורק בתבלון. בזמן האחרון התחברתי מאוד לתבלון אוריינטלי, עד שטעמתי מהסלט של דפנה והעוגיות. דפנה והעוגיות אשר נאפו במקומות אחרים וחברו לבסוף במטבח שלה,יוצרים תערובת מוזיקת רוק ישראלי ציני, מתובל בתבלינים מערביים ששווה לטעום ולהבין איזו סבתא עומדת מאחורי התענוג. דפנה ועוגיות האינדי נאפו ב2004 לראשונה והחלו לכבד במטעמי רוק הומוריסטי דרך אין ספור הופעות ברחבי הארץ. לאחר הוצאת הסינגל הראשון ב2006, “דפנה פיק", ניתן היה להבחין במשהו מאוד מגוון וראליסטי שיכול ליצור שיח דרך קהל אשר פוקד את ההופעות ואז מביא איתו עוד קהל, בזמן שהמדיומים המסחריים והאינטרסנטים לא ממש חזו הצלחה ואלה המשיכו לקבל אהדה דרך אולמות מלאים. בשביל להנות מדפנה והעוגיות צריך רק לטעום ולהרגיש שיש שם משהו אחר שמשתלב מצוין. סלט שמורכב מ: דפנה קינן- שירה, כתיבה, גיטרה | תומר להב- תופים | ענבל זובלסקי- בס | טל זובלסקי- גיטרות, קולות | תמר זיו- סקסופונים | דן-יה שוורץ- גיטרה, קולות ומתובלן בקורט של "no dowght” עם קצת פי גיי הרווי, מעט מעט ג'ניס גופלין, עוד קצת טום וויתס והרגשתי שהיה שם גם פולק של אלנה דיאנה. חייבים ברוק ישראלי גם קצת תיבלון ישראלי אז קצת הבילויים ורונה קיינן ואפילו הדורבנים ויש לנו סלט שלכאורה נראה בלתי אכיל, אך טעים ומיוחד, רק צריך לנסות ביס אחד. אם כבר סלט, אז שיהיה שונה מעט, כי במילה הכל כבר מועתק בתוך ז'אנר צעיר כמו הרוק הישראלי. ב2006 יצא לאור אלבום הבכורה שלהם בשם "דפנה והעוגיות" בהוצאת “התו השמיני”, ממנו יצאו כמה סינגלים בסוג של פילוט והושמעו ברדיו ללא פרגון ראוי, לא ממש "עברו גל"צ". “דפנה פיק" “קובי" וכמובן "חבר ערבי", היו דאז למטעמים מוזרים מדי למי שקובע את מה שהמאזין הממוצע ישמע בשיגרה שלו, מה שלא מנע ממנו להגיע להופעות וללקק את אצבעותיו. בעידן אינטראקטיבי שפרץ בשלהי2007 אפשר לגלות את טעם המאזין בתורה יותר יעילה והמונית, לא רק לפני אינטואיציה שקשורה באינטרסים פנימיים, בעידן זה ישנה יכולת התבלטות הרבה יותר גבוהה. כך למעשה נכנס הסינגל האחרון שדפנה והעוגיות הוציאו ב2009, "תודה רבה". הוא נכנס לתוכנית סינגלס בגל"צ, תוכנית גאונית שמשאירה את גל"צ בצורה הגמונית במרכז הבמה ונותנת יותר ביטוי לרצונות המאזין, מה צריך להישמע לדעתו ומה לא. זהו הרע במיעוטו וכל זאת מחוסר ברירה ומכניעה מסוימת של גל"צ למהפכה ששמה את ז'אנר האינדי במקומו הראוי. אז יכול להיות שאת הסלט הציני פוליטי שדפנה והעוגיות מציעים לא כולם אוהבים, אבל אלה שנהנים מהטעם יוכלו סוף סוף להאזין להם במסבאה המרכזית ! עוד הישג אינטראקטיבי למען קידום תרבות המוזיקה בישראל והישג לדפנה והעוגיות שכבר לא יחשבו כעוד להקה שהקדימה את זמנה, הם כאן בדיוק בזמן ונראה שרק ירוויחו מהתקופה הזו...
קישור:
http://www.myspace.com/oogiot
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה