ארץ קטנה עם "דאנס הול" חזק !
טיול קטן אף פעם לא הזיק, ועוד בלווי של ידידה טובה שאוהבת מוזיקה ומצוידת
באנרגיות של יום הולדתה, לא אסרב לזה, לפתוח שנה טובה בנסיעה למועדון ה"בארבי" כפר סבא הרחוק מעט מהבית.
נסיעה קצת מעורערת ומאוחרת הובילה לקטע השני של להקת "התקווה שש" שבמהרה השכיח את המחדל ויצר ריכוז.
מועדון ה"בארבי" כפר סבא בחמישי בלילה יכל להיות יותר מלא לכבוד ההופעה הזו וגם יותר מגוון משכבת הגיל הצעיר שנכחה במקום.
מי שכן נכך נראה מעורב ומסופק ממה שנוצר על הבמהֿ נראה שהכיר והעריץ את מה שמכיר.
ההרכב הפרו קריבי, נתן את שלו על בימת ה"בארבי" ב"רגאיי מאפין”-"דאנס הול" בעטיפה ישראלית מקינגס טאון, כשהוא מתואם בצורה שמראה על קרוב, ניסיון ועבודה קשה של חברי ההרכב. “התקווה שש" התברכו בסולן, עומרי גליקמן (27), אשר מציג וסוחף בדיקציה מושלמת ואקטיבית את תכני הלחן והז'אנר בכלל.
ז'אנר רגאיי שכוחו אינו קשור באיך לחדש, אלה איך להעצים ולהחיות יותר ויותר את הז'אנר
בצורה של כבוד למסורת ולתרבות שהוא פורש לעולם מאזור ג'אמייקה ושכנותיה.
ממש כמו התרגום המוצלח שיצר ההרכב הידוע "Steel Pulse” בשנות השמונים.
את זה חברי הלהקה וכמובן הסולן, עושים בצורה קרובה למושלמת, דרך ערוב טקסטים
מקומיים,פוליטיים ואקטואליים, כמו הצגת נושא גלעד שליט בתוך נוסחאות הדאנס הול.
ישנה הרגשה שהדרך לאלבומם החדש ולעוד פוש של התקדמות להצלחה,לא השתנתה ברמת
התוכן המוזיקלי, אך בז'אנר זה, ה"שואו טקסט" יותר חשוב.
התקווה שש מבצעת באופן אשר שינוי קיצוני, הצגתית ומוזיקלית, יכול רק להרוס את הקיים ולערער אמנים כמו "סיזלה" או "קפלטון" באיך משחקים עם הז'אנר שהם מייצגים, כאשר בנוסח הקיים הם יוכלו לתת להם את הכבוד הראוי על ההמשכיות בנוסחה הישראלית.
הם בהחלט ממשיכים באותו פורמט ראשוני שיצר הכרה ולא משנים הרבה.
חוץ מהטקסטים המשתנים, הייתה גם הופעת אורח של מועמד ראויי לאלבום השנה.
הזמר, היוצר מיכאל גריילסאמר, נתן את שלו ואת הכבוד הראוי להרכב המארח.
גם קהל הנוער+ , אשר הגיע להופעה ונראה שמלווה אותם הרבה זמן, נתן את האות שהיה צריך לתת, עם ריקודים, השתתפות והרגשה חמה. הנישה שהם מייצגים אוהבת אותם וזה מספק.
חבל שבעלת היום הולדת מיהרה לעוד אירוע מזל טוב ואקורד הסיום פספס סיקור, אך לא היה מוסיף לתוכן חשד ישן, כמו "שלי בלי" שיר המשך ראויי לשירים מאלבום הבכורה.
הרכב וטקטיקה מנצחת נראה שלא מחליפים,במיוחד אם זה קשור במוזיקה ובז'אנר שמתקיים מהשנויים בדברים הקטנים, השואו, המעברים, והטקסט, את זה הם משנים בהחלט.
“התקווה שש" להקה שחושבת לטווח הארוך ומצליחה לשמר ולשדרג גאוגרפית מסורת מוזיקה. בדרך הזו ולאור הופעתם האחרונה, גם אם הייתה במקום שדרש יותר קהל ואווירה, ההרכב החביב שמופיע באותם האנרגיות, אם באולפן בבית או באצטדיון "וומבלי", ימשיך להראות בכותרות קהילת המוזיקה בישראל, גם ימשיך לייצר ולייצג בכבוד את המסורת הקולוניאלית לשעבר..
כל התשובות הובהרו כששירם המפורסם מאלבום הבכורה "לילה לבן" הושמע בגל"צ, בדיוק בדרך חזרה מההופעה לעיר הגדולה.
טיול קטן אף פעם לא הזיק, ועוד בלווי של ידידה טובה שאוהבת מוזיקה ומצוידת
באנרגיות של יום הולדתה, לא אסרב לזה, לפתוח שנה טובה בנסיעה למועדון ה"בארבי" כפר סבא הרחוק מעט מהבית.
נסיעה קצת מעורערת ומאוחרת הובילה לקטע השני של להקת "התקווה שש" שבמהרה השכיח את המחדל ויצר ריכוז.
מועדון ה"בארבי" כפר סבא בחמישי בלילה יכל להיות יותר מלא לכבוד ההופעה הזו וגם יותר מגוון משכבת הגיל הצעיר שנכחה במקום.
מי שכן נכך נראה מעורב ומסופק ממה שנוצר על הבמהֿ נראה שהכיר והעריץ את מה שמכיר.
ההרכב הפרו קריבי, נתן את שלו על בימת ה"בארבי" ב"רגאיי מאפין”-"דאנס הול" בעטיפה ישראלית מקינגס טאון, כשהוא מתואם בצורה שמראה על קרוב, ניסיון ועבודה קשה של חברי ההרכב. “התקווה שש" התברכו בסולן, עומרי גליקמן (27), אשר מציג וסוחף בדיקציה מושלמת ואקטיבית את תכני הלחן והז'אנר בכלל.
ז'אנר רגאיי שכוחו אינו קשור באיך לחדש, אלה איך להעצים ולהחיות יותר ויותר את הז'אנר
בצורה של כבוד למסורת ולתרבות שהוא פורש לעולם מאזור ג'אמייקה ושכנותיה.
ממש כמו התרגום המוצלח שיצר ההרכב הידוע "Steel Pulse” בשנות השמונים.
את זה חברי הלהקה וכמובן הסולן, עושים בצורה קרובה למושלמת, דרך ערוב טקסטים
מקומיים,פוליטיים ואקטואליים, כמו הצגת נושא גלעד שליט בתוך נוסחאות הדאנס הול.
ישנה הרגשה שהדרך לאלבומם החדש ולעוד פוש של התקדמות להצלחה,לא השתנתה ברמת
התוכן המוזיקלי, אך בז'אנר זה, ה"שואו טקסט" יותר חשוב.
התקווה שש מבצעת באופן אשר שינוי קיצוני, הצגתית ומוזיקלית, יכול רק להרוס את הקיים ולערער אמנים כמו "סיזלה" או "קפלטון" באיך משחקים עם הז'אנר שהם מייצגים, כאשר בנוסח הקיים הם יוכלו לתת להם את הכבוד הראוי על ההמשכיות בנוסחה הישראלית.
הם בהחלט ממשיכים באותו פורמט ראשוני שיצר הכרה ולא משנים הרבה.
חוץ מהטקסטים המשתנים, הייתה גם הופעת אורח של מועמד ראויי לאלבום השנה.
הזמר, היוצר מיכאל גריילסאמר, נתן את שלו ואת הכבוד הראוי להרכב המארח.
גם קהל הנוער+ , אשר הגיע להופעה ונראה שמלווה אותם הרבה זמן, נתן את האות שהיה צריך לתת, עם ריקודים, השתתפות והרגשה חמה. הנישה שהם מייצגים אוהבת אותם וזה מספק.
חבל שבעלת היום הולדת מיהרה לעוד אירוע מזל טוב ואקורד הסיום פספס סיקור, אך לא היה מוסיף לתוכן חשד ישן, כמו "שלי בלי" שיר המשך ראויי לשירים מאלבום הבכורה.
הרכב וטקטיקה מנצחת נראה שלא מחליפים,במיוחד אם זה קשור במוזיקה ובז'אנר שמתקיים מהשנויים בדברים הקטנים, השואו, המעברים, והטקסט, את זה הם משנים בהחלט.
“התקווה שש" להקה שחושבת לטווח הארוך ומצליחה לשמר ולשדרג גאוגרפית מסורת מוזיקה. בדרך הזו ולאור הופעתם האחרונה, גם אם הייתה במקום שדרש יותר קהל ואווירה, ההרכב החביב שמופיע באותם האנרגיות, אם באולפן בבית או באצטדיון "וומבלי", ימשיך להראות בכותרות קהילת המוזיקה בישראל, גם ימשיך לייצר ולייצג בכבוד את המסורת הקולוניאלית לשעבר..
כל התשובות הובהרו כששירם המפורסם מאלבום הבכורה "לילה לבן" הושמע בגל"צ, בדיוק בדרך חזרה מההופעה לעיר הגדולה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה