פריס/ירושלים-רגאיי אחר דרך אמן אחר.
רגאיי היה ונשאר רגאיי, מוזיקה מקומית מהפכנית שהפכה לז'אנר תרבותי בכל העולם כמעט שישה עשורים.
הקצב נשאר קבוע כשהכוח נמצא תמיד במעברים, בטוויסט ייחודי, בתכני השירה והשאו.
מאז ומתמיד רגאיי נחשב כמוזיקת עם קריבית/ג'מייקנית, השייכת לתרבות מסויימת אשר סבלה מדיכוי ושלטון קולוניאלי בריטי, כאשר תכנייה ניזונים משאיפה לחירות ומאלמנטים מערביים. עד שהגיע החלוץ בוב מארלי, אשר הכתיב את הז'אנר למיינסטרים העולמי.
בארבעת העשורים האחרונים, ההכרה העולמית הגיעה, הרגאיי התפרש לשאר העולם.
כאשר אמנים אשר ניזונו ממקומות שונים במוזיקה, גילו את דרך הרגאיי, החלו ליצור ביט תואם ולשלב בו את הופעתן האחרות, אף להשתלב בתוך התרבות הקריבית ולחיות אותה, ממש כמו ילידי הרגאיי, אשר לקחו השראה מתרבויות המוזיקה של קולוניות, כמו צרפת ואנגליה, המהוות חלק מהבסיס של הז'אנר.
בישראל כמו בישראל הסמי אוריינטלית, אשר ניזונה מפלטת סלטים של דיכויי ובעיות פנים/חוץ לא פשוטות, נוסדה אותה ההשפעה ולמידת מקצב פעימות הלב בעל הנפח והתוכן התרבותי.
אמנים ישראלים החלו לחקור וללמוד איך ההיסטוריה והתרבות המקומית הולידה ז'אנר מוזיקלי, לחיות את הווי החיים הג'מייקני ולהשתמש בקצב פעימות הלב הכלכך ממלה.
במשך השנים אמנים הוסיפו, העתיקו, נשמו, מיהרו או האטו קצב וייצרו רגאיי בשלל גווניו.
ממש כמו השתלטות הקולוניות דאז, כך גם העולם שעט על מקצב זה ופשוט טחן אותו מכל כיוון אפשרי, מוזיקלי, תדמיתי, תרבותי, ואישי.
כמו בכל העולם המערבי, ככה בישראל, ישנו מספר לא מבוקר של אמנים ולהקות שמעבירים את תכניהם דרך מקצב הרגאיי בשילוב השפעות מערביות, ברמה האישית או ברמת הטריינד והמיינסטרים, כאשר נראה שכבר הכול הפך מצוץ מהאצבע ומועתק עד הפרטים הקטנים.
כמה כבר אפשר להעמיס על קצב של דופק לב.
בהופעתו של היוצר המוזיקלי ועטור הגוונים, מיכאל גריילסאמר(28), אפשר גם אפשר.
דרך גיוון נכון, חברתי ואישי,טקסט יחודי, כישרון וראש פתוח.
מיכאל וההרכב החם והמשפחתי שאיתו, יוצרים משהו מגוון שאפילו ג'ק רובי, האמרגן הג'מייקני הגדול היה נכנס לסאטלות טבעיות וברית אחים.
מיכאל הוא נגן כינור מחונן במקור, אשר בילדותו למד באיטליה, הופיע בקונצרטים והחליט לשנות כיוון, הרבה יותר חופשי ולא מקובע חברתית ומקצועית, כמו שחווה בעולם המוזיקה הקלאסית.
מיכאל החל להתחבר למקצב הרגיי ולערבב בתוכו אלמנטים של מוזיקה אירית, עוד מוזיקת עם אשר דוכא מכיבוש ולהפתעת כל צופי השקת האלבום ביום חמישי במועדון ה"בארבי" ת"א, היא השתלבה מקסים.
כשהוא מלווה בהרכב שעובד למען תכניו בצורה הקרובה למושלמת ונראה כי נושם את אותה נשימה, עלה מיכאל לבימת הבארבי כראסטה/גלם בז'קט נצנצים חייכני, שעל כל אחד אחר היה נראה גותי למדי.
אשתו היקרה, שימרית, פותחת את שערי הבמה בקטע "לייב אין פומפי" לצליל כינור, אשר עובר למקצב המדובר, בשיר פתיחה נעים אשר חיבר בשניות את הקהל לעבר הבמה.
כשמיכאל החל לשיר הייתה הרגשה של משהו אחר, משהו שונה, אמיתי מאוד ומגוון שבא ממקום אישי ומשפחתי ואף יוצר הרגשת שייכות נדירה, הוא ואשתו שרים בשפה צרפתית ועברית איפה שרואים לנכון במהלך השירים, שפת האם ושפת השנסון אשר משתלבות גם באופי הקטעים וזו רק ההתחלה.
לא סתם חברת התקליטים הצרפתית ”Navie” החתימה את התגלית, הם גאונים בלאתר תגליות מוזיקליות ויוצרי אינדי.
מוזיקת רגאיי אינדי בשלל גווניה, נעימה טקסטואלית ומחוברת למציאות מכיוון אחר, רך ורגשי יותר. בכל שיר שההרכב ביצע, הייתה הרגשה יותר ויותר קורבה ושייכת.
הגיוון הנכון, ההצגה הנכונה שמלווה בשילובם של אמנים כמו סולן "התקווה 6” עומרי גליקמן
ואמן בדמות הצל, גדי אלטמן, שפרץ לבמה בטוסטינג מקורי, אפילו מנהל ההצגה, מאור לזר שעלה עם תוף מרים, לא הפסיק להראות פרגון וגם קיבל חזרה.
ניתן היה להרגיש מכל המכלול, שהצוות/המשפחה של מיכאל רוצה לעבוד בשבילו, כך נוצר גם תיאום וגם נשמה גדולה שיצאה החוצה, לפחות בהופעת ההשקה הראשונה שלו.
גם השינויים המגוונים בתכניו והקוורים אשר הציג, כמו "חלליות" של ברי סחרוף, עם אילן אטיאס, או אינטרו לשיר בנעימות של "קולד פלי", היו במקום ובמיצויי הנכון. כך גם ההכנסות של בוב מארלי. ניתן לשמוע שיש כאן חבר'ה עובדים ותקליט איכותי אשר הופק מוזיקלית על ידי אסי איילון בצורה המקצועית ביותר.
כל שיר שהוצג בהופעה, נכבש דרך הטקסטים האישיים, טקסטים שהעלו כאב ואושר באותה
הבנה ושלווה.
כאשר שר את השיר שכתב לאשתו "אשתי היקרה" או" לא נרדם" ושיתף את הקהל בסיפור אהבתם סגנון פריס/ירושלים, הייתה הרגשה כלכך נעימה ומשותפת שגרמה לקהל, אשר מילה את ה "בארבי" בהמוניו, להרגיש בבית, להרגיש חלק ממנו.
כאשר דאח לרגע, מיכאל ירד אל העם וחיזק חזרה, כשהוא שר עם כולם ורוקד לכיוון הבמה כמו בשיריו מחממי הלב, “מתעורר” ו "יאלה בואי”.
לא סתם אמנים מפרגנים לו ובאים להתארח, לא סתם הוא פוצץ את הבארבי בהופעה יחידה
ביום חמישי ולא סתם והכי משמעותי, כבש את גלגל"צ ואת המיינסטרים בדרך הכתבה ולא בדרך שיעבוד או שיווק מובנה, כל דבר אחר שלא קשור לנשמה ולמוזיקה, את זה הוא משאיר לשאר חברי המשפחה שינהלו מוזיקה בצורה נכונה ויעילה.
נראה כי מיכאל נותן הכרה של תכניו בדרך שלו, דרך שלווה שמוציאה מהרגאיי את המיטב.
נראה שהאהבה שעליה הוא שר לא באה למכור משהו, רק מתממשת וחייה דרך היצירה,
השותפות והחיים האישיים, כשהכול נראה על הבמה וגלויי לכולם.
מבחינתו של מיכאל כולם משפחה ולכולם מגיע לחוות את ההרגשות באמת.
בזכות זה ולפי ההופעה האחרונה שלו, הוא מקבל כיום הכרה ארצית שיכולה רק לפרוץ עוד קדימה, כמו כל הגדולים שמהם לקח השראה.
לא בכדי הוא מועמד לאלבום השנה, אחרי צפייה בהופעתו, ההרגשה האמיתית והחמה בלב ואיך שהאמן הזה גורם לקצב פעימות הלב לעבוד ללא רגע של שעמום או חוסר עניין.
מגיע לו. על זה מקבלים תגמול, הלווי והיה אפשר לומר את זה על הרבה יוצרים בארץ, אך אי אפשר כלכך.
מיכאל גריילסאמר הוא הפתעה נעימה למוזיקה הישראלית, ליצחק פרלמן ולתרבות האינדי והרגאיי בעולם, אם אפשר להגדיר את ההופעה שלו במשפט אחד.
כי כל אחד רוצה להרגיש רצוי,אמיתי ומחובר לעצמו, גם אם רק לרגע. להרגיש נאהב, כל אחד רוצה להרגיש שלא צריך לברוח לשום מקום, להרגיש בבית.
בימים אלו בוחרים את אלבום השנה בגלגל"צ, אחרי הופעה אמיתית כזו, נותר רק לבחור ולפרגן חזרה לאמן ולהופעה שבהחלט מפרגנת לנו...!
חברי ההרכב:
מיכאל גריילסאמר- שירה וכינור
שמרית דרור - שירה וגיטרה אקוסטית
אסא בוקלמן - גיטרה חשמל
אסף קראוס - תופים
גיל אסייס - קלידים
אוהד עילם - בס וקולות
מנהל הצגה- מאור לזר, לביא - קמע , גם את זה יש.
סגנון: Reggae, Folk, Irish, Dub, Ska, R&B & Rock, בקיצור-אינדי !
לינקים לפרטים:
http://www.myspace.com/mgsunshine
http://www.facebook.com/MGsunshine#/MGsunshine?v=info&viewas=572569762
כתב: נדב הופמן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה