לא מוכתבים ואולי מכתיבים...
אומנות, יצירה ובידור צעדו יחדיו לכיוון הארץ המובטחת.
וכנראה שמכל תלאות הדרך, חברו יחדיו בשביל לשרוד. כך אומנויות בכללותן שורדות במדינת ישראל, בדומה לזרם החברתי, גם הן משועבדות. שינויים ותהפוכות במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל, החברה הישראלית שקמה ונבנתה
מערכים סוציאליסטים, שרדה מצב בטחוני קבוע ומעורער מהבסיס, כאשר פטריוטיות ,לחימה ושאיפות בונות,,הובילו אותה ומובילים עוד היום, רק בזרם שונה קליל .
יד ביד צעדה ישראל לקראת עיצובה של תרבות השייכת לה, תרבות מגוונת שנוסדה ממגמות שונות בהיסטוריה של העם היהודי.
תרבות זו שעוטפת בעל כורחה את המציאות שמולה,יצרה אוונגרדיות השראתית מכל קצוות העולם.העם היהודי נחשב לאורך ההסטוריה כעם מוכשר בכל הקשור ביצירה, בין שאר היכולות.
"הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב", כן נאמר על המוזיקאי שנחשב כראשון לנגן אותה.
יובל, בנם השני של למך בן מתושאל. ולמה כל זה קשור במוסיקה ובהרכב הישראלי "מלכה באיה”? ככה, זה פשוט קשור. הם לגמרי מבאים את תהליכי ההסטוריה לידי ביטוי.
מבחינים בזאת רק מלצפות בהרכב שלהם על הבמה, משחרר אנרגיות ותכנים שיחודיים לו, אוונגרדים, כמו אמנים מסויימים וידועים לכל בהסטוריה של המוסיקה הישראלית, הרכבים אשר בנו כאן איזה סוג של מבצר אומנותי. לא בכדי החבורה המיוחדת הזו הופיע בפסטיבל הזמר הישראלי בשנת 2006, כשהם מבצעים את השיר "אם את בעניין". דאז נחשב הפסטיבל כתרגום לכל היצירה הפופולרית בישראל וכיום כתרגום לכמה שינויים עברה תעשיה זו בישראל.
קבוצת חברים אוטודידקטים מרמת השרון, נפגשו אחה"צ אחד בגיל העשרה, על השבירה הראשונה בחוף הדרומי הרצליה,לשעבר חוף הנכים. קצת רבו על גלים, שליטה,סטייל ובנות...כמו כל נער מתבגר.
מה שקירב לחברות אמיתית היתה המוסיקה ולא העובדה שכולם באים מאותו האזור ולמדו ביחד, כיתה מעל או מתחת.
מאותו היום הם כבר היו להקה מבלי לדעת את האוצרות המוזיקליות שיוציאו בהמשך.
אותם קבוצת פריקים של פריסטייל, כאשר הנוער של היום מתרגם את התרבות שגם הם בין היתר אחראים לה.
מלכה באיה מתרגמת את הזמנים הישנים בישראל, הזמנים בהם הוקמו הרכבים מאהבת המוסיקה מלמידה מהעולם הגדול וצליליו, עם אמירה חד משמעית.
"השלושרים" ו"שלישית גשר הירקון" היו הרכבים של חבר'ה שהכירו עוד בצבא והוציאו יצירות פורצות דרך דאז,בכל הקשור בצליל חדש ותכנים שהיו חדשים לחברה בישראל דאז, כך גם "שבלול" בשנות השבעים,"החלונות הגבוהים” ,"פונצ'” בשמונים,
"נטשה" בתשעים וכמובן "משינה" ועוד רבים וטובים שהכתיבו ולא הוכתבו מזרם חברתי כזה או אחר. אין ספק שישנן מטרות צודקות בכל הקשור בניהול מוסיקה, איך להרוויח ממנה כמה שיותר ולכוון לפופלריות, אך הן אינן תואמות את האג'נדה של חלוצי המוסיקה בארץ ושל ההרכב "מלכה באיה”, שמתרגם זאת רטורו, רחוק מהתנהלותן של מייסדי שוק המוסיקה החדש בישראל "היי פייב",לדוגמא.
שלושת האספים,גובר-גיטרה, רביד/קסי-בס ושלם-זמר, בלווי ישראל קמחי על התופים, דאז יאיר אלדר ובימים אלה יוני אמבר -גיטרה ליווי. כולם נושקים לשלושים, כולם הלהקה, כולם חברים וכולם נושמים מוסיקה, חיים אותה דרך המשפחה, החברים, האהבה לים, לגלישה ואהבה לאישה, לרוב לפני כל דבר אחר שקשור בשוק זה ועוטף אותו, כמו כסף, פופלריות וזוהר.
כל הרכב מוסיקה היה רוצה בכך.
הצלחה והכרה באים ביחד,מה גם ששוק המוסיקה בישראל לא מפרנס המון משפחות, אך מלכה ביאה, בדומה לעבר ובשונה מההווה, רוצה להרוויח זאת בדרכה, כשהיא מבנה ויוצרת זרם מוסיקלי תרבותי חדש לשוק, כאשר הפופולריות נוצרת מהם ולא שהם רודפים אחרי הפופולריות.
נחמד לדעת שיש להקות כאלה במדינת החיקויי והקומבינה, הזלזול והמחדל, בכל הנוגע לשוק המוסיקה, לשוק הישראלי ולחברה בכלל . בעצם הכל פה שוק.
להקת מלכה באיה מנסה להוסיף, ברוח ובגוון שלה, משהו יחודי ושונה מבחינת יצירה ומוטו, המושך את הקהל הרצוי שמושך גם את השאר.
בסטה חדשה בשוק, אבל לא מאלה הקיימות, אלא חדשה, אחרת ושלהם בלבד.
המונים ילמדו להנות ממטעמי מלכה באיה ולשם כך הם יאלצו להבחין בבסטה הקצת שונה שנוספה לפתע לשוק. גישה זו נכונה ואף מוסיפה גוון אחר לעתיד המוסיקה בישראל והשוק הקלוקל,אשר לא מאפשר ליוצרים שמייצגים נישה, להתקיים.
החברה האלה חיים את המציאות הזו ולא מתכחשים אליה,רק מסרבים להכנע לה.
כך לבסוף הם גם יצליחו להכתיב את יצירותם לחברה ולבסוף למיינסטרים הישראלי.
מושג זה מתפרש לחברי הלהקה כשלילי, מבחינים בזאת בבירור,הם עושים מה שהם רוצים,ולא בהחצנה נאבדת, אלה בהצגת האמת לפני הקהל והמאזינים מבחוץ.
אפשר להרגיש, הם מופיעים כמו בבית, מהריפים הנדירים של קסי על הבס, הפריטה המדויקת ומלאת החן של יוני, התיפוף המחונן ונעים של ישראל ,
והמוח היצירתי של גובר.כל זה יוצא מתוך קולו המגוון ועמוס הכישרון של אסף שלם.
הכל התברר ככזה באותה ההופעה שנערכה במועדון "הקומפורט 13” בת"א יום שישי בחצות.
כשגיא מר, יוצא להקת "הדג נחש”,השיק את אלבום הבכורה שלו ”אין לי מה להתלונן”.הסאונד מן היה קצת מנומנם כנראה בכדי לעשות לגיא בלאנס ראוי.הקהל פשוט לא הצליח להבין את הטקסט שלו וחבל כי מה שהוא יצר עובד.
גיא מר מוכשר ולחני שיריו עכשויים(בהדגשה)ואיכותיים, חבל שעל במה זו ולא בגללו, היה קצת פיספוס. אותו הדבר קרה ללהקת "המושבה”, שחברייה יודעים לא מעט את העבודה,אך באותה הופעה הם נשמעו, לא נשמעו כלכך.
שני ההרכבים הנ"ל הופיעו לאחר שמלכה באיה הופיעה.
הסאונד היה בשלו, אך הם היו היחידים שפסחו בקלילות מעליו, על ידי הוספת אנרגיות, הדגשת השירה של אסף שלם הסולן המוכשר ודיוק תקשורתי בין כל הכלים, כאשר הם מבצעים את “גברת מוסיקה”, אחד מהקטעים הראשונים שהם יצרו, עוד ב99.
הקטע בוצע בקצב הסקה בצורה מבריקה, פשוט הפיל את הסאונד מן החולמני מהכיסה הנדנדה שלו.
אולי זה היה כך בזכות הנסיון הרב שנצבר בעשר שנות פעילות, אך לא זה הדבר,
זה ההנאה האמיתית והרצון להוציא את הטוב ביותר במצב נתון, חלק מבסיס האופי של הרכב זה, מה ששנים קודמות קצת דאח מאותן סיבות שוק וחברה.
גם סיבות אישיות היו שם כמובן, אך אלה עיצבו את להקה זו לטוב ולרע , הדבר העיקרי והחשוב ביותר.
ההחלטה לא לוותר על האני מאמין וההבנה שרק בדרך זו תגיע גם הצלחה וגם אהבה למקצוע,
זו הביאה אותם לרמה גבוהה מאוד של ביצוע.
נראה שגם בחדר חזרות הכל אותו דבר, הדברים הקטנים ומלאי הנשמה שנותנים ביטוי מנצח.
פרץ הרגשות החבוי שיוצא כאשר הם על הבמה, מסביר המון על הרכב זה מבחינת האנרגיות.
בשנות פעילותם המוקדמות, היו לאלילי נוער אזוריים, לרוב ברמת השרון.
היתה הרגשה של שיא עוד לפני שהם היו קרובים לשיא.
זאת היתה בשבילם תקופה לא פחות יפה ופוריה, אך התאימה רק לתקופה ההיא.
עוד בהיותם ילדים מאותו אזור, שרואים רחוק בנשמה, אך במצאיות אולי עד החומסיה באוסישקין.
אחרי עשור, מבחינים בעליה שאחרי דעיכה, תוך כדי שמירה על הזהות לאורך כל הדרך, רק מותאמת לתקופה הזו של חייהם.
מה שבטוח, פוזת נעורים אין שם,יש רק מוסיקה שיכולה לגרום לנער מתבגר, לא משנה מאיזה אזור,(עוד שינויי שהשפיע), לחיות את הלייף סטייל ובאמת להעריץ אותם.
להיות חלק בלתי נפרד בתרבות הזו, להנות, לפחות לפי הופעתם האחרונה,המגוון המוזיקלי, הלחן והרוק הקריבי שלהם ואולי גם להכיר איזה נערה מתוקה באותו גוון(היו שם כאלה).
למרות הביצוע הנכון והבגרות החיובית שנוצרה במהלך השנים, התרבות בישראל, לטוב ולרע, גדולה מהם ומכל התעשיה הזו.
רק ברגע שהרכבי נישה יוכלו להתקיים ולקבל ביטוי נכון מחברות התקליטים, ההרכב האוונגרדי הזה מלכה באיה, יצליח לשגשג בדרך האמיתית שלו ואף להיות פופולרי, עד כדי כך שיהווה סמל תרבות וחבר בפנטאון הסמלים שעשו זאת עוד בימים ש "היה פה שמח לפני שנולדתי” ( שם טוב לוי).
מדינה, כמו הורים ועדה, הם לא יכלו לבחור, גם לא לברוח לשום מקום, זה הבית לא??
אך להוציא את הטוב ביותר מהם ומתוכה, הם עושים בעוז וביעילות רבה, הכי חשוב בסטייל שהם מייצגים כמו תמיד. לפי ההופעה האחרונה בקומפורט, איך אומרים, לא עלו והצליחו, עלו ואכן, הצליחו!
כל הכבוד על הכנות המוסיקלית והסטאר קווליטי בדם כל אחד מחברי ההרכב.
האמן האגדי גון פרושיאנטה כתב באחד משיריו- “ Life Changes, Not you”.
אבל אי אפשר לפרסם רק משפט אחד בכתבה.
כתב:נדב הופמן.
אומנות, יצירה ובידור צעדו יחדיו לכיוון הארץ המובטחת.
וכנראה שמכל תלאות הדרך, חברו יחדיו בשביל לשרוד. כך אומנויות בכללותן שורדות במדינת ישראל, בדומה לזרם החברתי, גם הן משועבדות. שינויים ותהפוכות במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל, החברה הישראלית שקמה ונבנתה
מערכים סוציאליסטים, שרדה מצב בטחוני קבוע ומעורער מהבסיס, כאשר פטריוטיות ,לחימה ושאיפות בונות,,הובילו אותה ומובילים עוד היום, רק בזרם שונה קליל .
יד ביד צעדה ישראל לקראת עיצובה של תרבות השייכת לה, תרבות מגוונת שנוסדה ממגמות שונות בהיסטוריה של העם היהודי.
תרבות זו שעוטפת בעל כורחה את המציאות שמולה,יצרה אוונגרדיות השראתית מכל קצוות העולם.העם היהודי נחשב לאורך ההסטוריה כעם מוכשר בכל הקשור ביצירה, בין שאר היכולות.
"הוא היה אבי כל תופס כינור ועוגב", כן נאמר על המוזיקאי שנחשב כראשון לנגן אותה.
יובל, בנם השני של למך בן מתושאל. ולמה כל זה קשור במוסיקה ובהרכב הישראלי "מלכה באיה”? ככה, זה פשוט קשור. הם לגמרי מבאים את תהליכי ההסטוריה לידי ביטוי.
מבחינים בזאת רק מלצפות בהרכב שלהם על הבמה, משחרר אנרגיות ותכנים שיחודיים לו, אוונגרדים, כמו אמנים מסויימים וידועים לכל בהסטוריה של המוסיקה הישראלית, הרכבים אשר בנו כאן איזה סוג של מבצר אומנותי. לא בכדי החבורה המיוחדת הזו הופיע בפסטיבל הזמר הישראלי בשנת 2006, כשהם מבצעים את השיר "אם את בעניין". דאז נחשב הפסטיבל כתרגום לכל היצירה הפופולרית בישראל וכיום כתרגום לכמה שינויים עברה תעשיה זו בישראל.
קבוצת חברים אוטודידקטים מרמת השרון, נפגשו אחה"צ אחד בגיל העשרה, על השבירה הראשונה בחוף הדרומי הרצליה,לשעבר חוף הנכים. קצת רבו על גלים, שליטה,סטייל ובנות...כמו כל נער מתבגר.
מה שקירב לחברות אמיתית היתה המוסיקה ולא העובדה שכולם באים מאותו האזור ולמדו ביחד, כיתה מעל או מתחת.
מאותו היום הם כבר היו להקה מבלי לדעת את האוצרות המוזיקליות שיוציאו בהמשך.
אותם קבוצת פריקים של פריסטייל, כאשר הנוער של היום מתרגם את התרבות שגם הם בין היתר אחראים לה.
מלכה באיה מתרגמת את הזמנים הישנים בישראל, הזמנים בהם הוקמו הרכבים מאהבת המוסיקה מלמידה מהעולם הגדול וצליליו, עם אמירה חד משמעית.
"השלושרים" ו"שלישית גשר הירקון" היו הרכבים של חבר'ה שהכירו עוד בצבא והוציאו יצירות פורצות דרך דאז,בכל הקשור בצליל חדש ותכנים שהיו חדשים לחברה בישראל דאז, כך גם "שבלול" בשנות השבעים,"החלונות הגבוהים” ,"פונצ'” בשמונים,
"נטשה" בתשעים וכמובן "משינה" ועוד רבים וטובים שהכתיבו ולא הוכתבו מזרם חברתי כזה או אחר. אין ספק שישנן מטרות צודקות בכל הקשור בניהול מוסיקה, איך להרוויח ממנה כמה שיותר ולכוון לפופלריות, אך הן אינן תואמות את האג'נדה של חלוצי המוסיקה בארץ ושל ההרכב "מלכה באיה”, שמתרגם זאת רטורו, רחוק מהתנהלותן של מייסדי שוק המוסיקה החדש בישראל "היי פייב",לדוגמא.
שלושת האספים,גובר-גיטרה, רביד/קסי-בס ושלם-זמר, בלווי ישראל קמחי על התופים, דאז יאיר אלדר ובימים אלה יוני אמבר -גיטרה ליווי. כולם נושקים לשלושים, כולם הלהקה, כולם חברים וכולם נושמים מוסיקה, חיים אותה דרך המשפחה, החברים, האהבה לים, לגלישה ואהבה לאישה, לרוב לפני כל דבר אחר שקשור בשוק זה ועוטף אותו, כמו כסף, פופלריות וזוהר.
כל הרכב מוסיקה היה רוצה בכך.
הצלחה והכרה באים ביחד,מה גם ששוק המוסיקה בישראל לא מפרנס המון משפחות, אך מלכה ביאה, בדומה לעבר ובשונה מההווה, רוצה להרוויח זאת בדרכה, כשהיא מבנה ויוצרת זרם מוסיקלי תרבותי חדש לשוק, כאשר הפופולריות נוצרת מהם ולא שהם רודפים אחרי הפופולריות.
נחמד לדעת שיש להקות כאלה במדינת החיקויי והקומבינה, הזלזול והמחדל, בכל הנוגע לשוק המוסיקה, לשוק הישראלי ולחברה בכלל . בעצם הכל פה שוק.
להקת מלכה באיה מנסה להוסיף, ברוח ובגוון שלה, משהו יחודי ושונה מבחינת יצירה ומוטו, המושך את הקהל הרצוי שמושך גם את השאר.
בסטה חדשה בשוק, אבל לא מאלה הקיימות, אלא חדשה, אחרת ושלהם בלבד.
המונים ילמדו להנות ממטעמי מלכה באיה ולשם כך הם יאלצו להבחין בבסטה הקצת שונה שנוספה לפתע לשוק. גישה זו נכונה ואף מוסיפה גוון אחר לעתיד המוסיקה בישראל והשוק הקלוקל,אשר לא מאפשר ליוצרים שמייצגים נישה, להתקיים.
החברה האלה חיים את המציאות הזו ולא מתכחשים אליה,רק מסרבים להכנע לה.
כך לבסוף הם גם יצליחו להכתיב את יצירותם לחברה ולבסוף למיינסטרים הישראלי.
מושג זה מתפרש לחברי הלהקה כשלילי, מבחינים בזאת בבירור,הם עושים מה שהם רוצים,ולא בהחצנה נאבדת, אלה בהצגת האמת לפני הקהל והמאזינים מבחוץ.
אפשר להרגיש, הם מופיעים כמו בבית, מהריפים הנדירים של קסי על הבס, הפריטה המדויקת ומלאת החן של יוני, התיפוף המחונן ונעים של ישראל ,
והמוח היצירתי של גובר.כל זה יוצא מתוך קולו המגוון ועמוס הכישרון של אסף שלם.
הכל התברר ככזה באותה ההופעה שנערכה במועדון "הקומפורט 13” בת"א יום שישי בחצות.
כשגיא מר, יוצא להקת "הדג נחש”,השיק את אלבום הבכורה שלו ”אין לי מה להתלונן”.הסאונד מן היה קצת מנומנם כנראה בכדי לעשות לגיא בלאנס ראוי.הקהל פשוט לא הצליח להבין את הטקסט שלו וחבל כי מה שהוא יצר עובד.
גיא מר מוכשר ולחני שיריו עכשויים(בהדגשה)ואיכותיים, חבל שעל במה זו ולא בגללו, היה קצת פיספוס. אותו הדבר קרה ללהקת "המושבה”, שחברייה יודעים לא מעט את העבודה,אך באותה הופעה הם נשמעו, לא נשמעו כלכך.
שני ההרכבים הנ"ל הופיעו לאחר שמלכה באיה הופיעה.
הסאונד היה בשלו, אך הם היו היחידים שפסחו בקלילות מעליו, על ידי הוספת אנרגיות, הדגשת השירה של אסף שלם הסולן המוכשר ודיוק תקשורתי בין כל הכלים, כאשר הם מבצעים את “גברת מוסיקה”, אחד מהקטעים הראשונים שהם יצרו, עוד ב99.
הקטע בוצע בקצב הסקה בצורה מבריקה, פשוט הפיל את הסאונד מן החולמני מהכיסה הנדנדה שלו.
אולי זה היה כך בזכות הנסיון הרב שנצבר בעשר שנות פעילות, אך לא זה הדבר,
זה ההנאה האמיתית והרצון להוציא את הטוב ביותר במצב נתון, חלק מבסיס האופי של הרכב זה, מה ששנים קודמות קצת דאח מאותן סיבות שוק וחברה.
גם סיבות אישיות היו שם כמובן, אך אלה עיצבו את להקה זו לטוב ולרע , הדבר העיקרי והחשוב ביותר.
ההחלטה לא לוותר על האני מאמין וההבנה שרק בדרך זו תגיע גם הצלחה וגם אהבה למקצוע,
זו הביאה אותם לרמה גבוהה מאוד של ביצוע.
נראה שגם בחדר חזרות הכל אותו דבר, הדברים הקטנים ומלאי הנשמה שנותנים ביטוי מנצח.
פרץ הרגשות החבוי שיוצא כאשר הם על הבמה, מסביר המון על הרכב זה מבחינת האנרגיות.
בשנות פעילותם המוקדמות, היו לאלילי נוער אזוריים, לרוב ברמת השרון.
היתה הרגשה של שיא עוד לפני שהם היו קרובים לשיא.
זאת היתה בשבילם תקופה לא פחות יפה ופוריה, אך התאימה רק לתקופה ההיא.
עוד בהיותם ילדים מאותו אזור, שרואים רחוק בנשמה, אך במצאיות אולי עד החומסיה באוסישקין.
אחרי עשור, מבחינים בעליה שאחרי דעיכה, תוך כדי שמירה על הזהות לאורך כל הדרך, רק מותאמת לתקופה הזו של חייהם.
מה שבטוח, פוזת נעורים אין שם,יש רק מוסיקה שיכולה לגרום לנער מתבגר, לא משנה מאיזה אזור,(עוד שינויי שהשפיע), לחיות את הלייף סטייל ובאמת להעריץ אותם.
להיות חלק בלתי נפרד בתרבות הזו, להנות, לפחות לפי הופעתם האחרונה,המגוון המוזיקלי, הלחן והרוק הקריבי שלהם ואולי גם להכיר איזה נערה מתוקה באותו גוון(היו שם כאלה).
למרות הביצוע הנכון והבגרות החיובית שנוצרה במהלך השנים, התרבות בישראל, לטוב ולרע, גדולה מהם ומכל התעשיה הזו.
רק ברגע שהרכבי נישה יוכלו להתקיים ולקבל ביטוי נכון מחברות התקליטים, ההרכב האוונגרדי הזה מלכה באיה, יצליח לשגשג בדרך האמיתית שלו ואף להיות פופולרי, עד כדי כך שיהווה סמל תרבות וחבר בפנטאון הסמלים שעשו זאת עוד בימים ש "היה פה שמח לפני שנולדתי” ( שם טוב לוי).
מדינה, כמו הורים ועדה, הם לא יכלו לבחור, גם לא לברוח לשום מקום, זה הבית לא??
אך להוציא את הטוב ביותר מהם ומתוכה, הם עושים בעוז וביעילות רבה, הכי חשוב בסטייל שהם מייצגים כמו תמיד. לפי ההופעה האחרונה בקומפורט, איך אומרים, לא עלו והצליחו, עלו ואכן, הצליחו!
כל הכבוד על הכנות המוסיקלית והסטאר קווליטי בדם כל אחד מחברי ההרכב.
האמן האגדי גון פרושיאנטה כתב באחד משיריו- “ Life Changes, Not you”.
אבל אי אפשר לפרסם רק משפט אחד בכתבה.
כתב:נדב הופמן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה