דפיםhttp://www.facebook.com/#!/pages/Feel-Music-NH/266523966694650

ברוכים הבאים לעולמי.

הנכתב כאן לא כתוב בדם ולא מכוון לפגוע או לשנות עולמות, רק להוסיף להם מעט ממני.
יש מהיימנות יש עקביות ויש את מה שנכתב שהוא מה שאני מרגיש לנכון לכתוב, בין אם אזוטרי או שכיח.
לא חובה לקרוא, חובה עלי להקריא, לא חובה להגיב, חובה עלי לקבל את התגובה.
לא חובה להסכים או לכבד, חובה עלי להפנים ולהמשיך לתת דעה ללא פחד ועם המון ידע ורגש לנכתב ולנושא התרבות, המוזיקה בעיקר !!!
הכתיבה כאן יכולה להיות מקצועית ויכולה גם להיות רחוקה משם.
אין בבלוג שלי כוונה לצלוב אומנות שנעשתה בעבודה קשה, גם אם היא מעוררת בי ספק ושלילה, הגישה לביקורת תמיד תהיה בונה.
כאן קוראים כתבות ודעות שלא תלויות בשום דבר חוץ מדרכי שלי.

כי מי שנכנס נדב, מרבים בנשמה, אמת וכבוד ליצירה.
תהנו...

יום רביעי, 10 במרץ 2010

מיכל והתמונע סיפור השקה !



מיכל ותמונע- סיפור השקה.

זאת הייתה סגירת מעגל בשביל מיכל גבע, כאשר השיקה את אלבומה ביום חמישי האחרון
בתאטרון "תמונע", גם בשביל כל מי שראה אותה לפני כמה חודשים מתחילה שם את סיבוב ההופעות לקראת אותו אלבום, מלווה בשחקן חיזוק בשם עיברי לידר וקהל תומך שלא השאיר פינה ריקה בתוך אולם ההופעות של התמונע.

האלבום יצא לא מזמן וקיבל ביקורות משבחות בכל המדיות השונות ובצדק. מיכל מביאה איתה גוון רוק חדש ותאטרלי למדינת ישראל,סגנון פולק נשי שלא נופל מאלילות הז'אנר מעבר לים, עם עיבודים ולחנים מורכבים, טקסטים שנונים ורגישים לפרקים ופשטות חלקית לפי צורכי היצירה.

לאחר כמה חודשים של עבודה קשה ובלתי מתפשרת, עם עזרה הדדית לשאר חברותיה היוצרות, בזמן הופעותיה ועיצובו הסופי של הבייבי המוזיקלי המקסים שלה, חזרה מיכל בלווי הרכבה הענוג לחגוג את אלבומה החדש.
מיכל:
“ללא ספק, הרגשתי נינוחה יותר. נהנתי והיו קטעים שהרגשתי שאני עפה.
הרגשתי יותר בטוחה בעצמי ואני מאמינה שזה קשור לתהליך שאני עוברת בחודשים האחרונים, הרבה ראיונות והופעות אקוסטיות שלי לבד שנתנו לי המון ביטחון והשראה”.

חוץ מהיעדרותו של עיברי לידר והשעה המאוחרת, גם קהל התומכים הנלהב דאז, לא בחר לפרגן לה ביום ההשקה, כנראה העדיף לראות את מה שרוב החברה הישראלית רואה ומשוחחת עליו בימים אלו.
לשמחתה,אלה שלא בחרו לצפות באח הגדול או בכל זרז אחר של תרבות הטראש, היו חבריה הקרובים, משפחתה התומכת וקהל מעריצים חדש ומצומצם שהעדיף אותה על כל דבר אחר, כי הצליחה לכבוש את ליבו.
מאחד זאת לא אווירת השקה אופטימלית,מאידך זה כל מה שמיכל והרכבה היו צריכים כדי לתת הופעה חמה ואינטימית באותו הלילה בתמונע.

“אני ממש לא הרגשתי שיש איזשהי בעיה עם זה. המקום היה מלא, אמנם לא מפוצץ אבל מכובד לגמרי. אני מופיעה כבר הרבה שנים, אני חושבת שאצל הרבה אנשים מופע ההשקה הוא סוג של פעם ראשונה - מה שנקרא "בכורה" וכל מי שאי פעם הכרת ומשפחה מורחבת וכדומה מגיעים להופעת ההשקה.
אצלי מופע ההשקה הוא המופע המיליון בערך ורוב הקהל היו אנשים חדשים שאוהבים את המוזיקה ופחות ופחות פרצופים מוכרים, הקהל הזה מדהים ורק הולך ומתרחב”.

חברי ההרכב ומיכל קצת מאחור, עלו לבמה לאחר המתנה סתמית אך מובנת.
“שנתיים" פתח את ההופעה, בוצע ללא דופי וחימם את הקהל שכן הגיע להשתתף בחגיגה שלה. " קפה" ו"220” הציגו שוב את כמויות הכישרון והחיבור העצום לחומר המוזיקלי של מיכל והרכבה הנדיר המחובר אליה באינטימיות אמיתית וחזקה, ממש כמו הבגדים שלה.

תאטרון תמונע חזר לחיים וקיבל את מנת התרבות הראויה לו מהקהל האינטימי וממיכל גבע
שהתרגשה בהתאם. מיכל צירפה אליה את "רביעיית מיתר" המופלאה וביצעה, כשהיא נתולת אגו, את אחד הקטעים היפים ביותר שנוצרו כאן בשנים האחרונות,”הלווי עלי".
הקטע בוצע מעולה והשתלב מצוין עם הצ'לו של יעל שפירה ושלושת הכינורות, כמוהו גם "זעם", איתו סיימה רביעית המיתר את חלקה בשלב זה.

אורח בשם ניר גבע עלה לבמה לשיר לצידה של מיכל ולהוסיף לגאוות המשפחה.
אחיה גילה חומר מעניין במונחי רוק ישראלי ויכולות ביצוע נהדרות לצידה.
כאשר מילה את תפקידו של עברי ב"רומנטי" המקסים, שולחן המשפחה זהר מגאווה ואושר למעשה קיבל את שלו ואנחנו את שלנו.
למרות מחסור קטן באורחים, זה היה שילוב מקסים של משפחה, בן זוג(גיל לואיס על הגיטרה) וחברים הקרובים(עינב ג'קסון כהן – פסנתר,נועם ורדי – בס, איתן רז – תופים) על אותה הבמה..

“אני מאוד אוהבת לארח יוצרים ויהו עוד אירוחים רבים בעתיד.
אני פחות אוהבת שיש הרבה אירוחים בהופעה אחת, אני חושבת שזה קצת פוגע בזרימה של ההופעה”.

לאחר סייד קיק סטייל מיכל שקשור בהשמנה, אלירז מהאח הגדול ועילפון המלווה בניגון רקע של צלילי האח מייד אין גיל לואיס, מיכל נשארה לבדה על הבמה כשהיא מבצעת את "הביתה" למרות שלפי האנרגיות שהיו לה, היא הרגישה על בימת התמונע, כמו בבית.
ביצוע יפיפה שלה ויכולות נגינה באקוסטית שחידשו במעט מההופעה הקודמת, כשהאלבום עוד בעט בתוך הבטן.
חברי ההרכב ורביעית מיתר חזרו אל מיכל ל"חלום ישן", בו עינב ג'קסון כהן חגגה על הקלידים והראתה כמה כישרון ואהבה יש באצבעותיה וכמה שהן מחברות יחדיו את שאר הנגנים.

“הם חלק בלתי נפרד ממני, הם תומכים בי מאוד רגשית ומוזיקלית והם מתנה ואוצר.
מה שכן, לאחרונה פיתחתי עצמאות שעושה לי נורא טוב ומתבטאת בהופעות שאני עושה לבד ברחבי הארץ.
אבל תמיד נעים לי לחזור להופיע עם "המשפחה" המדהימה והמוכשרת הזאת".

כמו כל זמר יוצר שמחובר לחומריו, מיכל הגישה ניפלא את הטקסטים שלה בדיוק בפיק של ההופעה, ב"חלום ישן" היא הקסימה בכוחניות ורגש, ב"קרח" היא סגרה על הרצפה וכאשר ביצעה את "אור גדול" ו"בואו עכשיו", היא סיימה בעוצמות רוקיסטיות שהובילו למחיאות כפיים וסיפוק גדול, מפרופורמרית מחוננת.

" אני מופיעה כבר הרבה זמן ורק לאחרונה באמת אני מצליחה להביא את האישיות שלי כמו שהיא בחיים עם המשפחה והחברים הכי טובים , אל הבמה.
זאת תחושה אדירה ומשחררת”.

לא נותר אלה לקנח הדרן ב"פה השמש" המעולה שמסכם הופעת השקה מנצחת בתנאים לא קלים.
על זה נותר לקהל התמונע לומר כל הכבוד ולצאת מההופעה בחיוך מסופק ואיחולי הצלחה
לעוד ממורי התרבות במוסיקה הישראלית, בניצוחה של מיכל גבע, שתמשיך באותה הדרך ללא כל חשש ובאהבה גדולה למוסיקה וליצירותיה, בעודה מסיימת השקה ונחשפת לשלבים הקשים ביותר שיש ליוצרים בישראל.

“השאיפה הכי גדולה שלי היא להופיע כמה שיותר ולראות את הקהל הזה ממשיך להתרחב.
אין דבר יותר מספק מבחינתי מלהופיע ובמופע ההשקה היו רגעים שממש עפתי.
זה דה בסט"

אכן, גישה דה בסט !

"סקיצה פלוס"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה