אלבומי השנה שלי

התפוח בדבש שלי.


כולם מסכמים שנה בראש השנה.
הימים חולפים בארץ ישראל ושנה עוברת כשהמנגינה מתחדשת בכל שנה, אבל תמיד נשארת.
רבים אוהבים לקטלג בכל ראש השנה את המנגינה הארץ ישראלית המחודשת, הנמצאת בתוך האלבום המוצלח ביותר של השנה.
תרשו לי לציין שבכל שנה יש כמה אלבומים מוצלחים, השנה רובם בלועזית. לא משנה השפה, תמיד יהיה אלבום אחד שרובם יבחרו בו. אני מאמין שכמו כולם, הבחירה שלי לאלבום השנה תבוא ממקום חם ואישי, מזיכרון יקר ותקוה מחודשת.
אחד שהמתיק את השנה שעברה ואשמח להאזין לו בזמן ששערי שמיים נפתחים.

"היא הסתכלה, במבט מתוק, אמרה תודה, ואז עוד מבט ואז אמרה שנה טובה.
אמרתי לה, בכיף. שנה טובה גם לך.
היה זה עוד רגע מדהים.
והיא הולכת וקוראת את הפתק עם הכתב המזעזע שלי !
בטוח חשבה שאני מתוק, לצד המבט המתוק שלה לכיווני
רגע של קסם. כמה שאני אוהב את הרגעים האלה.
מקווה שהיא לא תזרוק אותו
כמה זמן זה לא קרה לי, פרפרים" !

Daniela & Ben Spector -

האלבום הזה גורם לי לדמיין.
אלבום השנה טובה שלי הוא פרויקט זוגי. אלבום שכולו נעשה באינטימיות ואהבה גדולה.
אלבום בייתי ומתוק שכל מי שמחובר לרגש שלו ולרצון באהבה אמיתית, בונה ויוצרת ללא תנאים, לא יכול שלא להתמוגג ממנו. גם מי שלא מבין את השפה האנגלית בשירי האלבום יכול להרגיש את ההרגשה הרומנטית העזה שיוצאת מתוכו.
בחרתי באלבום הזה ממקום של השראה לפרי האהבה והזוגיות היוצאת מתוך יצירה.
מעבר לקולה העמוק והנעים של דניאלה וללחנים המוצלחים, ישנה הפקה מוזיקלית נהדרת שנעשתה על ידי הזוג בביתם הפרטי, במלוא הרגש והאינטימיות.
כמויות הרטרו בעיבוד שבין הפופ של שנות השמונים לפולק השבעים, מייצגות את יצירות העבר במלוא כוחם.
לחשוב שדניאלה ובן החליטו לחשוף עצמם ולשתף אותנו באהבתם דרך המוזיקה, יוצרת בי תחושה של הבעת תודה על כך שהשניים מזכירים לי ימים מאושרים של אהבה גדולה המובילה ליצירה ורצון לבנות ולהבנות.
עכשיו הגיע ראש השנה ואין לי בת זוג, אבל יש בי הרבה אהבה שכנראה לעולם לא תחדל מלהוביל אותי.
אולי זאת הסיבה שמכל האלבומים המוצלחים שיכולתי לבחור, בחרתי בזה שמזכיר לי את מה שהיה פעם ואולי גם יהיה בעתיד.
נעים לחזור למקום חיובי כשמקשיבים לאלבום הזה, להבין שוב כמה חמה וחזקה היצירה בשניים. כמה אומנות שווה אהבה ששווה זוגיות וכמה אאחל לכולם ולעצמי להמתיק יחד איתו תפוח בדבש ולזכות גם בזוגיות כזו.

אסכם בעוד כמה אלבומים מקומיים שהובילו בדרכם לאותה ההרגשה של "Love Is” :

יהוא ירון -"דברים יומיומיים שכאלה”.
אלבום בכורה של יהוא ירון, מופתי וחכם בניחוח ולדימיר ויסוצקי. כל מי שאוהב תוכן שנון של כתיבה ולחן, יתחבר ישר לאלבום הנוקשה באופן החיובי ביותר.

מרסדס בנד -”זהות" אלבומם השלישי במספר של כרישי הרוק ממשיך את הקאלט' בטון אגרסיבי ונבון ביותר. סיפור מאטלי והזוי המסיים את השנה בצעקה מתוקה.

ברי סחרוף-”אתה נמצא כאן".
חברים יקרים, אלבום חדש לברי סחרוף. יש מה להוסיף ? אז הוא הוסיף עוד מהגוון האתני והמשיך להיות גדול מהחיים כמו תפוח עסיסי שהדבש רק מחכה לו.

רמי פורטיס "החבר אני"- אלבום חדש לרמי פורטיס. כמו אצל "החבר הכסוף" גם כאן אין הרבה מה להוסיף
אז פורטיס האיש והתופעה, מוסיף עוד בוסט של רוק נהדר וסוחף. כמה טוב שיש עוד ממנו.

Acollective – “Onwards
אין יותר מוצלח מחבורת מחונני צליל שגרים יחד בחו"ל ושואבים את כל מה שצריך כדי להוציא אלבום משותף של פולק נהדר.


Left - Here For Now-כל שאוהב את הבלאק קיז ורוצה לדעת אם ישנו הרכב דומה בארץ, עלול להסתפק בצמד הזה.

Betzefer - Freedom to the slave makers
זהו באמת אלבום נישה. אם זאת, הנישה צוהלת למאטל האגרסיבי והמדויק שישנו באלבום הזה. רוק כבד ממוקצע המבעיר את שערי שמיים בעוז.

Lorena B – Siblings
העולם לא טועה אז גם אצלנו אפשרי להתרשם מאלבום מהפוסט רוק הנהדר שההרכב של עדי אולמנסקי יצר. שווה האזנה מרובה.

שתהיה שנת מוזיקה מענגת לכולם.

מורי הדרך

מורי הדרך.

אני כל כך מתרגש

שנים שאני מחכה לרגע הזה, רגע אותו חברים שלי חוו לפני כמה שנים כשנפגשו עם המנטור הגאון, פרי פראל, מחוץ לדינמו דבש (ז"ל) בת"א.

כל כך קינאתי בהם, בדיעבד לא הייתה לי שום סיבה.

היה יכול להיות נהדר לפגוש את מסטר פארל פנים מול פנים, אך תמיד אעדיף אותו ואת ג'יינס אדיקשין המטולוגיים על הבמה. היום לצד פתיחת שנת הלימודים זה הולך לקרות. ההרכב הנדיר מלוס אנג'לס מגיע לפרק לנו את העצמות ולהחזיר אותנו לתקופת הנעורים בה הרגשנו שהכל אפשרי והכל מותר, בדיוק כמו המוזה של ג'יינס אדיקשן.

התגעגעתי לזמנים ההם, לרוק הסוחף , לתחושת הפורקן הבלתי נגמרת מהערצת הקאלט' המטורפת שהייתה בלתי נמנעת. הרגשתי כמו טרזן ברגע שהאזנתי לשני אלבומי המופת שלהם מתוך ארבעה , "Nothing Shocking" ו "Ritual De Lo Habitual" .

בג'יינס אדיקשן יש קסם ובלעדיות שפרי פארל יוצר, בדיוק כמו הבלעדיות והקסם של הדמות המנוחה מאחורי באגס בני.

אין הרבה להקות פולחניות שהצליחו מהאלבום הראשון למכר מליוני מאזינים כשהם מכתיבים תרבות וסטייל ביזרי משלהם.מן דת מוזיקלית שלא שייכת לשום להקת גולשים מהז'אנר.

אז לא קיבלנו את רד הוט צ'ילי פפרס עם דייב נאברו, קיבלנו את הגרסה החריפה יותר גרסה שתמיד העדפתי יותר.

פרי פארל, סטיבן פרקינס, אריק אייברי ודייב נבארו הם רביעייה מגובשת של שיגעון מוזיקלי ואנושי. למרות כל החיכוכים ביניהם והפעמים בהם התפרקו, כשהם חוזרים יחד אל הבמה הם כמו ילדים מופרעים שמשחקים בחול ויוצרים רוקנ'רול וגראנג' פסיכדלי שאף הרכב לא יכול לחקות.

חיבור נדיר שכנראה גרם לג'יין בייטנר, שותפתו של פרי להתמכרות שהובילה לשמה של הלהקה.

לקראת אלבומם החדש,"The Great Escape Artist", הם יוצאים בשארית הכוחות לתת את שלהם ולהראות לאלפי הלהקות הצעירות שגם היום הם נשמעים הרבה יותר טוב מהשאר.

את הפוסטרים כבר הורדתי מזמן, אך בשבילי ובשביל חברי זה הולך להיות חלום נעורים שמתגשם ואיתו ערימות גדושות של השראה מוזיקלית לצד אהבה וחופש בתוך עולם מנוכר.

זוהי הצדקה לכך שלפעמים חלומות מתגשמים, גם אם הלב כבר לא תמים וגם אם אנחנו כבר לא נערים פרועים, היום בערב נחזור לשם בכל הכוח. נסגוד כמו יהודים טובים, לאחד ההרכבים שעיצבו את דמותנו ולראש השבט פרי פארל שלימד אותנו דבר או שניים על התחברות לטבע, הרחבת אופקים וחופש פנימי ללא פשרות.

זאת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בזמן האחרון ותהליך העיצוב לפי ג'יינס אדיקשן לעולם לא יגמר מבחינתי.

http://www.youtube.com/watch?v=-aTGHaqZ4NE

סטיבן פרקינס בראיון קצר .

התקופה הזו

התקופה הזו.

זאת הייתה תקופה משוגעת ובונה מבחינתי. בזמן כוכב נולד לא כתבתי, כבר היה נדמה לי שאבדתי את הכתיבה יחד עם האתר בו כתבתי, יחד עם השגרה של היום-יום. אני גם לא זוכר מתי היה כוכב נולד ואם בכלל הייתי שם , אבל כמה ימים לפני ההופעה שלנו באוזן בר, הכל חזר אלי בבום

אהבה למוזיקה ולכתיבה היא לא אהבה להצלחה וכסף, היא פשוט אהבה.

בתקופה הזו אני חוזר למה שקרה בתקופה ההיא, בה אלה שיצרו ולא הופיעו על הבמה בפריים טיים ערוץ 2 כמו שאני הופעתי, עשו את מה שאני שואף לעשות והוציאו אלבום חדש או אלבום בכורה, הוסיפו לעצמם ולתרבות המוזיקה בישראל את מה שאני רואה לכבוד בעוד שעם ישראל מחכה רק לגירוי המהיר והחד של רגע אחד משמח

בישראל המוזיקה היא שוק, מוצר שמאבד את התוצר ושמיש כמו בגד להחלפה, הלוואי ואני טועה.

במהלך החודשים האחרונים בהם הייתי עסוק בלבחור מבטים למצלמה, שוחררו לא מעט אלבומים חדשים ומוצלחים אל רפרטואר המוזיקה הישראלית. אכתוב על כמה מהם אשר הציתו בי דבר או שניים בתקופת כוכב נולד. אולי בדרך, אצליח לחזור למקורות הכתיבה, להיכנס לפרופורציות הנכונות ולקבל עוד קצת משמעות לאהבתי למוזיקה ולרצונותיי להצליח דרכה.

מרסדס בנד-"זהות"

יח"צ

מרסדס בנד הם חברים טובים שלי ושל "מלכה באיה", ההרכב של אסף שלם, החלק השני שלי מהצמד. הם הראשונים שתמכו ויתמכו בנו, הראשונים שאקבל מהם עצות והשראה וההרכב הבועט ביותר בארץ לטעמי.

לפני חודש יצא אלבומם השלישי והכוחני ביותר שלהם עד כה.

זהות הוא אלבום קונספט על בחור ובחורה אבדניים ואקספרימנטים בתוך טריפ גדול שסופו עצוב מאחד ואופטימי מאידך.

הזוג החי באלבום מוצג בקטעי גראנג' כבדים ממוקדים וציניים, לצד קטעים נעימים ופיוטיים מבית גל תורן, הפרונט מן האיכותי ביותר בארץ.

האלבום הזה מציג הפקת רוק מוזיקלית מהאיכותיות שאפשר לשמוע בארץ. הגדולה של זהות היא הדרך בה הוא מתורגם בלייב באופן מופתי המשמר את קהל הקלאט ומזין את המופע הנהדר של מרסדס. אלבום שעובד מצוין בהופעות, הכוח הגדול של הלהקה הזו.

אין ספק שבשבילי זוהי השראה גדולה ודחיפה לכך שאפשר לשמר הצלחה מאלבום רוק איכותי.

רונה קיינן-"המראות ונחיתות"

יח"צ

אני לא אשכח שכששודרנו לראשונה בבחינות לכוכב נולד, אמרו עלינו שאנחנו אינטליגנטים. כנראה בגלל הבחירה וההגשה של השירים. זאת הייתה מחמאה גדולה.

רונה קיינן היא בהחלט יוצרת שהבחירה לשיר שיר שלה בכוכב הייתה ממשיכה את הרושם הזה.

לא מזמן הוציאה את אלבומה הרביעי "המראות ונחיתות" אשר המשיך באופן מדויק את

הרושם החיובי מאלבומה הקודם והמוצלח "שירים ליואל". רונה פשוט יודעת כיצד להעביר את המסר החבוי שלה שוב ושוב מבלי שנתאכזב ממנה.

רמת התחכום והאינטליגנציה באלבומה מעוררים השראה בלווי עונג.

רונה ממשיכה ליצור אלבומים המציבים אותה בשורה הראשונה של היוצרים המוערכים בישראל, המצליחים לחדור אל האוזן הממוצעת ולפרוץ את מחסום הנישה.

Revelday” -Revelday

יח"צ

אם חשבתם שאין עוד צמד בישראל הרי לכם צמד שעשה את מה שאנחנו רק מתכננים לעשות. הוציא לפני חודשיים את אלבום הבכורה שלו, עשה קאבר מדליק ללהיט של קינגס אוף ליאון "Sex On Fire” ורץ בסיבוב הופעות לצד זוכת כוכב נולד שמונה, דיאנה גולבי.

הצמד המוכשר גיא מנטש ויהל דורון הם חברי ילדות שבשנתיים האחרונות עמלו על אלבום הבכורה שלהם מהשטח.

אלבומם עטוף ברוק לועזי משובח כשעבודת הצוות שלהם באה לידי ביטוי בכל קטעי האלבום.

לצמד הזה יש מה למכור ולא רק בשוק הישראלי.

אם ישנה השראה מוצקת, היא בהחלט מגיעה מכיוונם ועל כך נאמר כל הכבוד.

עידן רייכל-”הביתה הלוך חזור"

יח"צ

אני לא נחשב אחד שיאזין לעידן רייכל בבית, אך עידן הוא היוצר שהכי נהנתי לעבוד איתו בכוכב נולד והשיר שהלחין "אמא אבא וכל השאר" הוא הביצוע הטוב ביותר שביצענו שם.

ביולי 2011 יצא אלבום של הפרויקט הידוע שלו בשם "הביתה, הלוך חזור", המורכב משלושה תקליטורים.

על עדין רייכל אין הרבה מה לומר חוץ מלהוריד את הכובע לכיוון יוצר צעיר אשר הצליח בזמן קצר להיכנס לרשימה מצומצמת של גדולי היוצרים המוצלחים ברפרטואר הישראלי.

באלבום המשולש הזה הוא מעצים את הרושם ותו האיכות על תכניו.

הגאון המוזיקלי לא עוצר ומוכיח שהצלחה אמיתית יכולה להגיע אך ורק מעשייה ואהבה ללא פשרות למוזיקה. זה הסיפוק של עידן וזאת הנדוניה שלי לעצמי.

יעל נעים-'She Was A Boy'

יח"צ

יעל נעים גדלה איתי ועם אסף ברמה"ש. תמיד הייתה מודל לחיקויי מבחינתי.

תמיד הייתה ילדה מחוננת מוזיקלית אשר עבדה קשה למען המטרות שלה והאומנות שלה.

לאחר אלבומה השלישי 'She Was A Boy' אפשר לומר שהיא היוצרת הישראלית המצליחה בעולם. בתוך אחת כזו, היא אינה מקבלת את הכבוד המגיע לה מהקהל והתעשייה בישראל וזה חבל מאוד לדעתי.

באלבום הזה יעל שוב ממשיכה להפציץ ולשדרג עצמה באיכות גבוהה של תכנים ותשוקה מוזיקלית ייחודית לה. אז מה אם היא לא שרה בעברית לרוב. העיקר שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו ללא פשרות ומצליחה בזה.

יעל נעים היא עוד הוכחה מוצקה שאמת ביצירה בשילוב עבודה קשה, מביאים לסיפוק והצלחה רבתי.

לאחר הסקירה הזו, נזכרתי למה אני כל כך אוהב לכתוב על מוזיקה, לשתף את שאר הקוראים ולגלות יחד איתם, מה פספסתי ואולי גם הם.

מאמין שבקרוב אכתוב על אלבומים חדשים שיצאו ואראה בתוך הרשימה הזו גם את האלבום שלי ושל אסף.

אני גאה לכתוב על מוזיקה, לכבד את מי שמייצר אותה ולהיות מסופק מליצור אותה בעצמי.

יכול להיות שהתקופה ההיא תעזור לי המון בהמשך הדרך. העיקר שאמשיך לכתוב. העיקר שהרצון שלי להצליח בדרכי, לעולם לא יאבד והיצירה לעולם לא תיפסק.

גרין פולק.

את יואב גרין לא ממש מכירים בסצנת הרוק הישראלי। גם אחרי שכתב למספר להקות, גם אחרי שהיה שותף לאלבום ביגבנד של ההרכב המנוח ״סינג סון סון״ וגם אחרי שעבד קשה על אלבום פולק גוספל עצמאי בחודש האחרון. הדבר הזה הולך להשתנות.

יואב נחשב לכותב בחסד שרק עכשיו הבין שהוא צריך לפרש את זה לתוך אלבום משלו ולרוץ עם האמת המוזיקלית הנהדרת שלו.

היום הוא ממשיך במסע המחודש שלו כדי שידעו מי זה יואב גרין ואיזה אלבום נהדר הוא הוציא בשם ״ד״ש מגאולה״.

ביום שני בערב בלבונטין זאת הייתה הופעתו השנייה לאחר צאת האלבום.לא קל למלה את חלל המקום בקהל סקרנים בשעה שיואב הופיע ו וא הצליח לעשות זאת. הוא התלווה בהרכב נגנים מצומצם המונה את אסף גובר הגיטריסט יוצר ואת אסף רביד, מפיק האלבום שמנגן איתו על בס, גיטרה בנג'ו ומגוון כלי נגינה שונים השייכים לעולם הקנטרי פולק יחד עם שניהם, הוא ביצע את שלו בצורה הסוחפת ביותר להעברת תכניו. קטעים מהאלבום כמו ״אין איתך עוד יום״ ו״הצימאון״ בו ניגן גם יוני אמבר הגיטריסט של אברהם טל, התגלו כפניני יצירה. שאר הקטעים הראו קו חזק ומדויק של ביצוע, דרך התמקדות ברורה לסגנון של יואב והחברים.

הערב הזה היה עוד ערב נעים למוזיקה הישראלית, בו הוזמנו מספר של יוצרים צנועים לבמה מהם גם רן גנז המתופף. היה זה מרעננן מאוד להבחין באיך שיואב מסדר את הליין אפ שלו ומשתמש בכלי נגינה נוספים בדיוק במקומות הנכונים, כביצוע השירה שלו נשאר באותו תון כל הזמן ועדין מגשים את המסר המוזיקלי באופן מדויק. יואב הזמין את יוני אמבר שוב והראה את העבר שלו מסינג סונג סון כשביצע את ״למה״. שיר נהדר בגוון השומר על אותו הקו של יואב בהופעה ובאלבום.

זה נחמד לראות מבצע יוצר אשר מסתפק בוויב מינימליסטי וממוקד שלא גורע. יש ליואב את הפולק קנטרי הצנוע שלו המבוצע באופן מדויק וזה מה שמספיק להעביר את המסר שלו כמו שצריך ולבסוף לקבל גם את הכבוד המגיע. ההחלטה לצאת לאור בתור סינגר סונגריטר התבררה כנבונה ביותר.

יואב סיים בתודות מוצדקות לקהל שמילה את הלבונטין בערב יום חול. דבר לא קל למימוש. הוא נשאר לבד על הבמה כש הקטע ״חום מיוחד״ הראה בדיוק לאן יואב מכוון. הכיוון הזה בהחלט סחף ויצר חום למי שהגיע. יואב גרין אמנם רק בתחילת דרכו הסוליסטית עצמאית, אך אין ספק שזו התחלה טובה עבורו ושעוד ישמעו על האדם המוכשר הזה המון. יואב הבין שחייבים להאמין ביצירה ולהוציא אותה לאור. האמונה הזו עוד תפרע את השטרות עבורו.

מעונן חלקית

עושים סטיילינג לליין אפ

במקום די אפלולי שנקרה לו "הצימר", רביעיית הופיעה פאנק מחתרתית בשישי בערב שנקרה לה "אופיאוידס" רביעיית

אם יש אנדרגראונד בסצנה המקומית, אם יש אינדי אמיתי ומקמות לאינדי אמיתי, זה רק הצימר.

בגישה ספונטנית ואוירה חורפית, עשרות סקרנים מילאו את המקום הקטנטן בדרום תל אביב כדי לקבל עוד מנה של אופיאוידס.

אופיאוידס היא להקה תל אביבית שבחרה לעשות רטרו מקורי בסגנון הפאנק של תחילת השמונים וקצת מאטל גראנג' מתחילת התשעים. שרון יגאל ארז ורוני לי הם רביעייה מופלאה שמבצעת שילובים גותיים ומקוריים בכמה סגנונות. הם מקבלים השראה מהרכבים ישנים, כמו ג'וי דיוויז'ן, לארד,רמונס L7 ונירוונה בתחילת דרכה. ביום שישי אפשר היה לטעום מהם ולהבין שהם מכבדים את המעמד ועושים את זה פשוט מצוין. שרון הסולנית שרה את הסגנון הזה בקלילות מאתגרת המזכירה את גדולים הסולניות של הז'אנר, ארז על הגיטרה ויגאל על הבס מבצעים את התפקידים שלהם בעוז ורוני לי יוצרת את התוסף המתבקש להרכב שכזה, בתצוגת תיפוף מיוחדת במינה.

לאחר שאפיאוידס ביצעו את אחד הקטעים החזקים שלהם״shadow" מיד עלתה השאלה האם חסרים כאלה הרכבי רטרו מחתרתי בארץ, או שבעצם קשה להבחין בקיומם. היום לפחות, אפשר היה להיחשף להרכב האנרגטי הזה מבצע יופי של פאנק רוק לועזי לצד סאונד נהדר.

לצד שאר הסגנונות, עלו גם ניחוחות של מאטל גותי שיצאו מהמגברים והזכירו את הימים הראשונים של הצמד קרוסלה. אולי גם לאופיאוידס יהיה עתיד מתוק מעבר לים כמו לצמד המצוין. עם עבודה קשה והמשכיות יש להם את הסיכוי וישנו גם את התוכן הראוי לזה.

אקורד הסיום הגיע וקבע שזאת הייתה חוויה נהדרת להגיע להופעת אינדי במלוא מובן המילה ולהנות מיופי של הרכב.

מקרר קטן עם השלט ״נא לא לגנוב בירה״ הראה את הכל בעצם ואת האוירה האזוטרית שהצימר מייצר. הופעתם של אופיאוידס היא פשוט חוויה לחובבי הרוק.

הרביעייה הנהדרת שבימים אלה מקליטה אלבום בכורה, נתנה אחלה כניסת שבת והוכיחה שיש רוק מחתרתי מצוין בישראל.

ישנה תחושה שכל אחד מהנוכחים אמר לעצמו בסיום ההופעה, אני גיליתי במקום די קטן שנקרה לו הצימר הרכב חדש שנקרה לו אופיאוידס.

בום פם בסופלקס רמירז בפוואר בומב- מופע האבקות רוק לתפארת מדינת ישראל !

!!!!Thursday night raw

האבקות באמריקה, במיוחד באזורים הלטינים, נחשבת כמסורת נושנה של מאבק בזירה שלמעשה מופק למטרות בידור.
בארה"ב ה"WWE” מבסס חלק גדול מתרבות הטראש של האזור, אך מצד שני, נמנע מבין הפקות הבמה המבדרות והמוצלחות ביותר שנראו בעולם הבידור.
אתמול בערב(יום חמישי) נערכה הפקה כזו בסגנון שונה, קצת יותר בונה, יכול להיות שבזכות הקרב אתמול, "הקברן" והולק הוגן, לא יחויבו להגיע בגיל 50 להופעות ראווה בהיכל נוקיה.

המקום-”קומפורט 13” המתמודדים-הרכבי מוסיקה הום מייד, סוג הקרב-זירה קלסית עם חבלים על במה עם המון דיסטורשין, הגברה המחליפה כלוב, שני מערכות תופים וטובה אחת במקום סולמות ברזל והמון "קהונססס” המתחמם מנערת זירה מסוקסת.
מזה חודש ששני ההרכבים המסוגננים מפיצים פרומוטינג האבקות לפי הספר, כשהם "מתראיינים" אחד עם השני ומחממים את עצמם לקרב הגדול לבושי גלימות ומסיכות מיתולוגיות השייכות למתאבקים לטינים אשר נוהגים לחבוש את אותם בקרבות, מסיכות בדמות אלילי האבקות מנוחים למטרות כבוד.
במדינה שכל אמן מעתיק מחברו את דרך ההפצה, זה היה פשוט מהלך גאוני וציני כלפי התעשייה המקרטעת בישראל, תענוג גדול אשר הניב ערב נדיר ומהלך שלא נעשה כאן ועתיד להיות בלעדי להם, אז נתחיל לסקר את האיונט באופן חד פעמי ולא צפויי, לפחות לא לי.
"בום פם”-המחזיקים בנשק המחודש ה"אלקאזם" ו"הילד" איתמר לוי, נעמדו בפינה השמאלית של הזירה וה"אנדר דוגס" "האחים רמירז" הגיעו עם הכוח הבלתי נלאה של עוזי פיינרמן- רמירז בדמות המצ'ו מן ראנדי סוויג' והנשק האנלוגי מאלבומו החדש בנוסף ל"One” עם הרמריזים.
לאון פלדמן בדמות ווינס מקמאן ששפט, הוציא את שרביט הקריין החזקה והכריז על פתיחת הסיבוב הראשון.
מסכי ענק של הפרומואים ליוו את כל ההתמודדות,תחפושות מתאבקים ונערת סיבוב עם שלטים הזויים הביאו אותי למצב האופטימלי ביותר של :מה הולך פה?????
מיזם ענק שערך שעתיים המתנה בהפקה מבדרת , היה שווה כל רגע בפתיחה של בום פם נגד רמירז , היכונו ל"מלחמת אחים”!!!!
המלחמה החלה בקרב גלאם רוק עם"Black Sabbath – Paranoid" הנדיר שעבר לכוח הגבינה הצפתית והמשיך למקצב הגולשים של אורי כינרות בדמות ג'ק דה סנייק כשעוזי מחזיר בגלאם גיטרה אופייני. נזכרתי לפתע ב"גוור", הרכב טארש מאטל ממציאי הפקות הבמה האלה, גוור על כדורי הרגעה היו באמת מכבדים את החבר'ה. הילד ליווה את הבומים בלחימה אימתנית כשלאון מנהל את הקרב בעונג.
סיבוב שני של ה"רוייל ראמבל"(קרב האבקות המוני) עוזי מכניס את התחמושת האלביס “That's All Right Mama”, זה בסדר אמא, אפשר להכניס איתו גם גלאם פולק רוק עצבני כמו שהבחור בעל תחתוני התחום יודע.
לאחר הצקות מבדרות משני צדי הבמה כמו בכל הערב, בום פם חזרו עם התשובה, שהיא שלהם, הבדל עצום להלום ב"אלקאזם" החצוף(אלבום חדש מס 3) וטובי עם טובה אחת, יובל זולוטוב בדמות בם בם ביגולו. באותו הזמן ספי רמירז ציזליג בדמות דוינק הליצן זרע כעס בבומים שהובילו עד כה בגדול כשהילד הוא ההבדל.
סיבוב שלישי !!!!! ליאון מכריז, בום פם מובילים, הם ביתרון קל, אך לא להרבה זמן। רמירז מצמצמים והילד נותן ומקבל מהלומות מאיתן אפרת החיה בדמות ג'ון סינה! לאחר קרב תיפוף מעולה, אחד הרגעים החזקים בקרב ורמירז מצמצמים । המענה הגיע באלקאזם נהדר עם”Surfing Tuba” , עוזי מתעצבן מהנשק שכבר לא שייך לו ומצטרף בעונג. הסיבוב נגמר, לאון חוזר סיבוב רביעי עוזי נוטל הובלה ב"She So Yong" מהחדש שלו. מהלך דרומי, שליפת נשק רצינית ! קצר וקולע, מכת רטט מפילה ובום פם קמים. הרמירזים הפרועים, זוכים להתחיל שוב בנאמבר. אין כמו רוקנרול בכדי לקבוע יתרון מחץ, כאשר עוזי מוציא את הטוב ביותר ברוקנרול וספי מלווה עם חצוצרה מאתגרת. בום עם חוזרים עם נשק האלקאזם הנדיר וג'ק כינרות מתחיל לשיר בליווי טובי הגדול ! "ראונד איט גואוזזז".

עוזי ואורי בפוזות "מנובר" הנדריקס, שיא הקרב.

סיבוב 5 רמירז עושים בום פם עם מסתנן ועוד איזה מסתנן ! לא כוחות. לבצע את "שיר החתונה" ככה ! כמה מצחיק זה היה וכמה טוב, כמה בונה, לא היה מה לומר חוץ מכל הכבוד להם, ספי מחליף את הטובה והטנורי עובד, אף מוסיף לא סתם אומרים שטובה לא מקבלת גיגים למרות שלטעמי זה שטות גדולה, רק בגלל זה הבומים חייבים להחזיר בגדול.
אך לפתע יש תחושה שהאחים מנסים להשלים ביניהם, מהלך הפקתי שקורה הרבה בהאבקות כשעוזי מנגן על כינרות בכל מני שוויצים זולים "איף יו קאנט פייט דם גויין טאם?” ההופעה הפכה ל "רמירז את בום פם" ומה עם המתופפים? הינה גם הם יחד מבצעים אלקאזם בגדול כשהילד מקנח ב"מוש" לעבר הקהל .

בסיבוב השביעי, קרב שלושת הקטעים, כבר היה ברור, הם חברו יחדיו, אבל בכל זאת רמירז יתחילו !
החלק של הרמירזים היה פאנק רוק עם ג'וני קש כשלספי יש את נשק האפקט על חצוצרה ןמאדי ווטרס מנצח. המגרש הקשה(סאונד) היה עם מתאבק אחד פחות(הבס החסר במעט) והביא את בום פם לעשות את הדבר הנכון ולתת בראש עם פאנק רוק . הגיע הזמן שהילד יתן קצת מדרייב השירה שלו ואורי המוכשר מאוד מסיים עם"Malibu” באלקאזם האחרון לקרב, נראה אם זה יספיק להם דרך נשק הפריטה המוכפלת הכל כך אופיינית וטובת הוויקינגים.

"אניסייד לוקינג אווט" המעולה קבע, תחרות שווה, בעצם ה "יחד" הוא המטרה של כל הערב הזה, השילוב של השמונה בסיבוב השמיני ניצח ובגדול। לאון סגר את הקרב בשוויון והמון מחמאות להרכבי האושר האלה שנתנו כבוד ל"רדיו" ! וסיימו בעוד איזה אינסטרומנטאל טוב עם הוויב של ג׳וני קש, כמובן ברוק חצוף ומלהיב אשר איחד את אורי ועוזי הכל כך מושלמים יחדיו, אולי לא נזכה למיזוג, עד לעונג הבא.

שבט אחים גם יחד-בום פם והאחים רמירז, מופע במה של ימי ה"פינגוין" והרוקסן",תענוג.

אולי לא אכתוב בסגנון כזה עד אז, אך זאת הסיבה היחידה שיצאתי גאה ביוצרים האלה ובקומפורט מפוצץ באנשים שנהנו עם דמעות של ערק והביאו את ההפקה הזו למימוש מעשי כאשר האמינו בשמיניית האחים על הבמה וברוק הישראלי בכלל.

יום חמישי היה יום של עונג לז'אנר בעל האפשרויות הבלתי מוגבלות והוכיח לכולם מי החזק ומי יותר גדול פה בישראל, לא נראה לי ש"הפרצים" ילחמו איתם בזירה לעולם, זה יהיה נוק אווט ידוע מראש. הרוק האלטרנטיבי הוא האלוף האמיתי של הערב הזה והבס עוד מוחבא בדימונה. כל הכבוד לכל מי שארגן ערב כמו זה כדי להראות עד כמה המוסיקה נושמת על פני הקרקע.
מיזם מעולה +++ למדינה שזקוקה לכך וההמשך יבוא גם יבוא!

ראיון וקטע אקוסטי לסינגל משהו טהור שכתב אסף גובר ואסף שלם מבצע אחרי הגווקמולי

H&C לא היה לי מושג...

אני שמח שיוצא לי לכתוב היום בכבוד רב והערצה רבה, על הרכב דאו ישראלי המתגורר כרגע בברוקלין ומדהים את סצנת האינדי-פופ ברחבי ארה"ב.

יום אחד נחמד בעשור החדש, אני יושב לי על המחשב בחפירות הרגילות ב"Deezer" 'כדי להתעדכן עוד קצת כשלפתע נתפסות אוזני בקטע דארק שנות השמונים

קצת מוכר, אך משודרג להפליא. לא היה לי מושג

שמדובר ב"Hank & Cupcakes" לא היה לי מושג שמדובר בקאבר ל "ג'וי דיוויז'ן" She's Lost Control Again"
לא היה לי מושג שמדובר בצמד נשואים מישראל שהחליט לכבוש את העולם באיכויות הנדירות שלו. כאשר הצמד חימם את "פלסיבו" בארץ והגיע לאחר מכאן לתת הופעה מיוחדת שלא תחזור ב"רוטשילד 12", זו בהחלט הייתה אהבה ממבט ראשון ובוסט של הנאה לאנוש בעל מום תלויי מוסיקה כמוני. מהרגע הראשון שנכנסתי למקום, נשארתי מאוהב ליד הדלת, כי לא יכולתי להסיט את המבט והריכוז מצמד המוכשרים הזה, שמייצג את עצמו הרחק מכאן, מקבל תהילה ופרסים מכובדים בחו"ל ומהווה חלק מהבז העולמי על הרכבים בשנה האחרונה, לאחר הוצאת הEP הנדיר שלהם, בסיס אלבום שחובה להאזין לו וחובה לפרגן לאלה שיצרו אותו, שגית ואריאל שרקובסקי, הלו הם "Hank & Cupcakes". שגית ואריאל החלו דרכם בישראל כמו כל יוצר מקומי,הם עבדו על חומרים שונים, תחת הגאונות של משה לוי בין היתר ומהר מאוד קלטו שאין זמן לבזבז זמן על מי שעוד יודע איך להעריך אותם, מדינת ישראל, כמו שקלטו שמה שיש בהם שווה את העולם הגדול. הצמד עזב את הארץ כשהוא מטייל בעולם עם מני יצירות ומגבש אסטרטגיות חדשות לעתיד. בשנתיים האחרונות הם חיים בברוקלין ויוצרים אינדי פופ סקסי המשלב בתוכו המון פאנקי דיסקו,דארק אייתיז ורוק. הכל תחת השם "Hank & Cupcakes" כששגית מציגה העמדה מקורית וקשה ביותר כמתופפת זמרת ואריאל אחראי על הביס ליין עם הבס ושאר העזרים האלקטרונים, אזוטרי ונהדר ! יחד הוציאו EP מייצג וכיום הם שם דבר שמפרק מועדונים במנהטן, דרך צניעות עבודה קשה ופרופרמריות על. הכל התפוצץ לכיווני באותו היום ברוטשילד ומהרגע שהאזנתי ל EP בו אפשר להנות מאותו הקאבר המרשים שגם איאן קרטיס הפרובלמטי, היה מכבד, אם לא היה מתאבד. אפשר להנות מכל אחד מארבעת הקטעים שם, לעוף ולרקוד מ "Aint No Love", הלהיט, מ"Pleasur Town" המגוון עם הבייס ליין הנפוח ותוסף הוידאו ו מ"Roses" העדין שמציג את קולה מקסים, הדיקציה הנדירה של שגית והפולו המאתגר של בן זוגה לחיים ולצמד. אין לי ספק שהEP הזה עתיד להשמע בכל מדיית תרבות בישראל ואף יותר מכך, זו דוגמה מושלמת להצלחה ראויה ואישית שהסצנה המקומית טופסת עליה טרמפ, הדבר האחרון שמעניין את זוכה הגראמי מארק קריסטנס שהחליט ללכת על ההפקה הזו ואת"H&C" שבימינו, פורצים את גבולות ההצלחה בדומה לאסף אבידן ולא מביטים לאחור, אלה אם מתחשק להם לפנק אותנו בהופעת אינדי פופ מינימלי במועדון שכונתי בת"א.
שגית:"אנחנו נפיץ את H&C גם בישראל, אבל זה לא מטריד אותנו וכרגע אנחנו חיים את ההצלחה שם"ויש כזו, עם המון פרסים וביקורות נהדרות שבשנה האחרונה הם זוכים לקבל ברחבי ארה"ב ובאירופה, אז הכרחתי את עצמי לשאול, לקחת את המוצר הנהדר שצמד הצנועים והמוכשרים מברוקלין יצר ולכתוב בהתלהבות על הרכב הדואו הנדיר הזה, בגלל שהוא טוב, בגלל שהוא הרבה מעבר למה שקורה כאן במדינה, בגלל שהוא הדבר האמיתי שמוכיח איך צריך להתייחס לישראלים כישרוניים, בין אם הם שם או כאן.
רק תודה ורק בהצלחה.

קישורים:http://www.myspace.com/hankandcupcakes

רגע של קסם.

אדיטוס מתרגשים כמו בוומבלי אצל שאול בבארבי.

קרוסלה בעוד שידרוג לטופ של הרוק.

רגע של קסם

עידן חדש להופעות ב"בארבי ת"א" כמקום מפלט להפקות סובלות מציאות (תקנון לשעת חירום) ושיבוחן מחדש לרמת סיפוק אינטימית ומקסימלית, אין מענג מזה לחובבי המוסיקה בישראל.

יום רביעי9/6/10 יוזכר כיום היסטורי להפקות פסטיבלים בישראל, עם להקות ענק מחו"ל.
הרכב הדואו אינדי פאנק רוק הישראלי קרוסלה זכו ליטול חלק והרכב הבריטרוק האגדי "אדיטורס" מימשו את הערב הזה ונתנו לכל האלף איש בקהל, לבעלי הבארבי ובעיקר לשוקי וויס שהפיק עשרות הופעות ענק ופסטיבלי חו"ל בישראל עד כה, רגע אחד של רגש ותחושת סיפוק, רגע היסטורי במקום היסטורי אשר הוציא מכל אחד מהנוכחים את הטוב ביותר.

מתחם הבארבי נפרש לגודלו הנוכחי והאפקט, סוף כל סוף הראה ניצוצות של גאונות כשאלף איש נהנים מהנוחיות והאקוסטיקה הנדיר שנעשתה במקום בדיוק להופעות מסדר הגודל הזה.

לפתע נשכח כל הזעם ממקודם, הפוליטיקה המטומטמת שלא קשורה ולא מעניינת כשהמוסיקה חודרת, הסיבות לביטול הפיקסיז, אשר חלו לבטח, משיקולים רציניים מאוד שלא קשורים בדעות של קים דיל , בלאק ואחרים, אבל עדין לא צריכים לעבור באהדה מסוימת כלפיהם מהסיבות לכל מה שעבר על תרבות המוסיקה בארץ השבוע.
זה ממש לא מעניין מה הסיבות, מעניין מה כאן כרגע וכמה אושר אפשר לקבל מזה,"מה שבפנים זה מה שחשוב ומעניין" אמר וצדק, טום סמית' סולן להקת אדיטורז לקראת סיום ההופעה.

אז בפנים היה אש התמרות עשן במונחי לייב שואו.
קרוסלה (תמר אפק וגיא שכטר) החלו לקלף עד הגבעול, את כל הספקות מהשבוע כשהם על במה ולא על ריצפת הקהל כהרגלם, נותנים הופעת פאנק רוק מהטובות שהרכב ישראלי יכול לתת ומביאים את הקהל לרתיחה לקראת האורחים האהודים שהחליטו להגיע בכל מחיר וקיבלו תמורה גדולה בהרבה ממה שהעלו על דעתם.

אדיטורז עלו עם"In This Light And On This Evening" במחיאות כפיים רועשות ומרגשות מאוד, הקטע הראשון מאלבומם האחרון פתח בצורה המתאימה ביותר אתהופעתם, הרבה יותר מבדרך כלל כשטום סמית' מראה את הרבגוניות של על הפסנתר סינטי שב"Lights" עובר לחשמלית ומרים את הקהל למעלה מבלי להוריד לרגע, כישרון ענק ופרופורמר נדיר.
"An End Has A Start" הלהיט בעל שם האלבום, הוריד כל ספק קודם לגבי הקומבינה המוצלחת ששוקי סידר והראה למעשה שמעז יצא מתוק.
אידטורז התרגלו להופיע במקומות הרבה יותר גדולים בחמש שנים האחרונות, לפתע הם מצאו עצמם בתוך בארבי משופשף מאלפי הופעות אינדי מקומי, עם קהל ישראלי חם ומשופשף בדיוק מאותן הופעות ואקוסטיקה וסאונד מן שמרגיש כמו בלונה פארק של יכולות, הכל התפרץ אצלם על הבמה, כשהם מופעים כמו ילדים ונותנים את אחת ההופעות היותר טובות ומרגשות שהם זוכרים.

הכל נשמע מצוין ומאתגר באותו הלילה, הופעה רצה עם קטעים כמו"All Sparks" הנהדר ,"Bullets" מאותו האלבום באותו הרושם, "Blood" ו "Munich"מ שאני לא זוכר אותם מבוצעים טוב יותר מאותו יום ,"The Racing Rats" שהוציאמטום והקהל אנרגיות נדירות, או "The Big Exit" שהראה למעשה איך הסגנון השונה מהאלבום האחרון, משתלב מצוין בהופעה כזו ובכלל.

ההתרגשות נטפה מקירות הבארבי והנוסחה עבדה כמעט מושלם כשטום לא שוכח לשבח את הסאונד והאווירה וגם לא שוכח להלהיט עוד קצת ולקלל את הפיקסיז על הביטול לאחר שהרים לרגע את ראשו והבין בעצם לאיזה רגע היסטורי ומשמעותי הוא ושאר האדיטורז נכנסו ונטלו בו חלק.
"Smokers Outside The Hospital Doors" סגר את החלק הראשון בהתרגשות וסיפוק ענק, אני מאמין שכל אחד מהקהל הרגיש גאה האותו הרגע, כשעשה את המהלך הנכון ורכש כרטיסלבארבי.
אדיטורז חזרו לעונג הסופי והיו פשוט בשיא מכל הנדרש מלהקה כזו בהופעת לייב כזו, "Papillon" הרקיד את הקהל בטירוף וקבע שהדארק פופ שלהם עובד ו"Fingers In The Factories" שלח את החבורה המולהבת להמשך הסיבוב והשאיר אותנו רעבים ומרוצים מרגע אחד קסום שנולד מנסיבות המציאות כמו כל רגע היסטורי משמעותיבמוסיקה, רגע שהוציא מכל הנוכחים את המיטב, רגע בלתי נשכח.

זה לא כל כך משנה מה הם הנסיבות שהולידו את רגע הקסם הזה, הרגע נולד ונתן כוח וסיפוק לכל מהמשתתפים:

הקהל, קיבל הופעה בלתי נשכחת ושווה כל שקל, החזיר את הפיקסיז למגירת התקליטים מימי "הרוקסן" ואגר כוח להאמין באלה שמאמינים וממשים בשבילו את הצד היפה בתרבות המוסיקה בישראל ורצון לעוד ועוד מהדבר המהנה הזה, מוסיקה.
בעלי הבארבי קיבלו ביסוס נכון ליעילות המקום ואיכותו המקצועית לאחר השיפוץ, אקוסטיקה מעולה, תאורה טובה ויעילה ואות של כבוד כשהתייצבו כמו "מפרקים" לעזרת קולגה כמו שוקי כשהסכימו לערוך את ההופעה/רגע היסטורי, במתחם שלהם וקיבלו תמורה וכבוד מקצועי לשנים רבות.
להקת "קרוסלה" אשר נתלה חלק מהאירוע הזה, אירוע שיעזור לה בעתיד, "אדיטורז" שהסכימו להגיע ולאור הנסיבות, הופיעו לאחר שנים במקום קטן שהוציא מהם רגש עז, התרגשות צעירה ויכולות ביצוע מרהיבות שרק נתנו להם זיכרון מתוק מישראל ותחושת סולידריות עם החברה שבתוכה.

וכמובן שוקי וויס וכל הפועלים תחתיו אשר זכו להצלחה מתוקה ולרגע היסטורי משמעותי בתרבות המוסיקה המקומית, שמי שמקיים אותה הם אך ורק הקהל, האזרחים הקטנים, למעשה, כל מי שהיה שם !

אז יכול להיות שזוהי התחלה של עוד הרבה רגעי קסם, אבל אם זה רק אחד ממעטים, אני מאמין שכל מי שהיה שם
שמח שהוא זכה להיות חלק ממנו, מההיסטוריה הזו ומהניצחון המוחץ של המוסיקה על כל שאר השיט שסובב אותנו, אזרחי ישראל.
תודה על ערב בלתי נשכח.

ווליו 4 ארט ברוט


הקשיבו הקשיבו... בקיץ הקרוב הולכים להגיע לכאן ערמות של אמנים ושמות נוצצים שישדרגו לחובבי המוסיקה את העונה הזו. מיטב המפיקים רותמים את המושכות, פותחים את הכיס ולא חוששים לרגע, כי תמיד יש אתכם, שתקנו כרטיסים בכל מחיר וזה בדיוק המחיר שאתם משלמים,בין 500 ל 1000 ש"ח כדי לזכות להיות בהופעה של שם נוצץ מהעבר או מההווה הנערכת כאן בישראל ולחיות עם הספק של מה בעצם תקבלו . אך מה טוב, מי שיכול להרשות לעצמו בהחלט זוכה מכל רגע של חוויה כזו. אך מה טוב2, ישנן גם מציעות מרעישות בישראל בהקשר להנאה מחוויית מוסיקה ששווה כל שקל ללא כל ספק, משהו שחובבי הרוק מחבקים כשהוא נוצר, בעיקר אלה הניזונים מאינדי רוק מערבי ומשובח. “בארבי" ת"א יפנק אותנו בשבוע הבא, יום שישי 2/4 כשיארח את "ארט ברוט" אחד מהרכבי האינדי בריטרוק המדוברים והמוערכים ביותר בעשור האחרון. לחבורת הקרנפים האלה שקיימים מ2003 , יש כבר אלבום שלישי בשם "Art Brut, Vs. Satan" שיצא בשנה החולפת והעצים את הרושם הרציני שנוצר מהם בקרב קהילת הרוק בעולם. ארט ברוט ידועים בהפעלת קצב הדיסטורשיין הנדיר, הכוחני והיציב שלהם, בנשק מעברי הבריטפופ של שנות התשעים שהם משדרגים ומחיים בעשור האחרון ובמה שמייחד אותם יותר מכל, טקסטים נוקבים, שנונים ואסרטיביים של הסולן, אדי ארגוס, אשר שם את ארט ברוט דרך שירת הפודיום המתנצחת שלו, למקומות העדכניים והמוערכים ביותר בבריטפופ ובז'אנר הרוק בכללותו. לאור ההיסטוריה המרהיבה ושלל ההופעות הידועות בהן הופיעו, זה הולך להיות ערב של אנרגיות עודפות וחפירות רוק מענגות שהבארבי ניזון ומתקיים מהם. את ההזנה הראשונית לבארבי ולשלל המרוויחים שיגיעו, יתנו חברי ההרכב הישראלי במסווה בריטי, “אלקטרה". ניצן חורש וחבריו כרגע נמצאים בעיצומו של עבודה על אלבום חדש, כולנו יודעים היכן אנו חיים, כשלמעשה, אלבומם הראשון היה ראויי ליותר הערכה ופרנסה ממה שקיבל כאן והוא ללא כל ספק, (בדיוק כמו מה שהם יוצרים היום) מייצג את הז'אנר ואת ארט ברוט לגמרי. ארט ברוט הם הרכב חי ובועט בכל הכוח, הם כאן ועכשיו, מייצגים את האינדי רוק, את המהפכה בתעשיית המוסיקה העולמית, את העידן האינטראקטיבי שנתן להם את ההכרה הראויה, גם בארץ הקודש. לא פלה שבלאק פרנסיס(סולן הפיקסיס האגדיים שגם יבקרו כאן במסלול היכל התהילה) הפיק להם את האלבום האחרון והרעיף לא מעט מחמאות. מכל המהלכים אנו זוכים ועוד נזכה, כאשר מפיקים,אמנם תותחים, מביאים לארץ אגדות ושמות מפוצצים ללא פרופורציות ומפיקים תותחים עוד יותר (שאפשר לקרוא להם מפיקי אינדי), נהנים מההפקר ומחליטים לפנק בהרכבים עדכניים ונוצצים באמת, שכמות האהדה שלהם נמנעת על הרשת במספרים ממשיים ולא על גבי פאנל של תכנית פריים טיים ישראלית כזו או אחרת, אשר היא ואוזניו של חובב מוסיקת הרוק, רחוקות שנות אור. והכל ב, מחיר מצחיק של 170-150 ש"ח ! לא פעם ראשונה שמועדון הבארבי ועמיתיו המפיקים, צולחים להביא למדינתנו אמנים נדירים שנמצאים עמוק בתוך זירת האגרוף ונותנים הופעה מכל הלב, במחיר של סוכריות בצורת לב. הפעם אלה ארט ברוט האוונגרדים. בימינו זכינו במציאה רצינית לראות אותם בכזה מקום ובמחיר כזה. אז כל מי שאוהב ומתעדכן ברוק סוחף ומשמעותי, אם אתם הולכים לפספס כמה הופעות באצטדיון או בפארק, תעשו לנשמה ולכיס טובה, אל תפספסו את את ארט ברוט בבארבי.

קליפhttp://www.youtube.com/watch?v=9wy1qq6OzmI :

http://www.facebook.com/#!/event.php?eid=367290427384&ref=ts: לינק הזמנה להופעה !

קסם באפלה

רביעי האחרון בתאטרון תמונע היה ערב מפתיע וקסום בזכות חברי ההרכב "פאניק אנסמבל" ובמאי הקליפ המרשים, מירב שחם ואריאל לבנטל.
ההרכב האוניברסלי בחר להשיק בעוז את הקליפ החדש "Spring In Your Heart" .
הערב נפתח בהצגת הקליפ כשמסך תלויי על בימת התמונע,תאורה נסגרת וקהל מוזמנים מרוכז וסקרן. קטע האנימציה הזה ראויי היה להשקה משלו ואף ליותר מכך, מה גם שכאשר הופץ לראשונה, הוא כבר זכה בפרסים ברחבי העולם, בעידן בו מתאפשר לו להיחשף לתכנים מקומיים שלא נופלים, אף עולים על תכנים פופולריים ועכשוויים הנוצרים במטרופולין העולמי.

הקליפ מדמה עולם מסתורי, אולי העולם הבא, של התמודדות וחיפוש אחרי האור אשר מופיע בקרקעית האדמה אל האופטימיות במעמקי הלב של יעל קראוס ושל כל אחד מחברי הלהקה המתמזגת עם שאר הדמיות ההזויות בקליפ.
הגאונות בקליפ הזה נמדדת דרך ההקבלה בין הדמויות לאנימציה, בין המסר לצבעי הקליפ החומים אדמדמים, בין הטקסט הנעים לדמויות המפנטזות, דרך עיניהם של מירב ואריאל ודרך לחן ועיבוד איכותיים שמציגים יצירת פנטזיה המשלבת אין ספור סגנונות מוזיקליים ומעברים דרמתיים.

קהל התמונע נותר נרגש ומופעם מאיכות היצירה, התסריט הזה ראויי לקליפ כזה קסום
שלא נופל לרגע, רק משאיר את הצופים נרגשים ומרגישים, את התצוגה הנרגשת של סולנית פאניק אנסמבל, יעל קראוס, את הקומפוזיציה הנהדרת של שאר חברי ההרכב המתמזגים עם רקע האנימציה ואת הבימוי שלקח שיר נפלא והוציא ממנו מסרים מדויקים בתוך עולם הפנטזיה.
הקליפ הזה בעצם מסמל כמה וכמה הרכבים בקהילה המדומיינת, אשר מייצגים את התפתחות המודעות ליצירה ישראלית בעולם הגדול, לחשיבה אמנותית רחבה בגדר היכולות וללא פשרות.
הערב המשיך. גם אם הייתה הרגשה שירגע לאחר ההקרנה המקסימה, הוא לא אכזב לרגע, חברי פאניק אנסמבל המחודשים עלו לבמה לתת את מה שהם יודעים לתת, איכות מוסיקה אתנית מהמגוונות שיש למצוא ולא רק בישראל.
יעל קראוס, מהמבצעות המרעישות כיום, נתנה את שלה בהגשת הופעה סוחפת וקלילה עם ביצועים מרעננים כמו: "Charm” המקסים, "How Many Ways” האוונגרד, “Obsessions” שבוצע בהגשה קומית נעימה ו"Oldest Woman” בעל האמירה האמביוולנטית, כאשר שאר החברים מלווים אותה בנגינה מתוזמנת היטב.

לקראת הסיום ולאחר תודות פומביות מנציגי הלהקה, עלו לבמה שני יוצרי הקליפ לתת את פרשנותם האישית בקצרה ואת תודתם הגדולה לאורחי התמונע ולשאר החברים שפעלו למען הקליפ ולמען ההשקה הזו.
קלוז'ר מתבקש לערב כזה, עם עוד תוסף שהתבקש אף יותר, הלהקה חזרה שוב לבמה עם שניים מהחברים המקוריים שלה, יהוא ירון ונועה גולדנסקי, כדי לבצע את "Jewish Women” , אחד הקטעים המזוהים ביותר שלהם ואת השיר אליו התכנסנו ביום רביעי 17/3/10"Spring In Your Heart", כשמקרן הקליפ מלווה את הביצוע המרגש הזה ואת מחיאות הכפיים המחממות של אורחי ההשקה, השקה שהתבררה כנכונה ומוצלחת.

פאניק אנסמבל מייצגים את עצמם ועל הדרך את כולנו, חובבי מוזיקה שחיים בישראל ויודעים שיש כאן לא מעט איכות יצירה, לפחות אצל כל אמן שחושב רחוק ולא מתפשר על האומנות שלו,לא משנה היכן מקבלים אותה.
עם קליפים מרשימים כאלו ובדרך עבודה כזו, פאניק אנסמבל מגיעים ליעדים שהם מציבים לעצמם, באותו האופן בו הם מוצגים בתוך קליפ קסום, אשר מאיר במעט את מדינת ישראל מהאפלה המוזיקלית.

לצפיה בקליפ:http://e.walla.co.il/?w=/202/1653556

חברי ההרכב:
רועי ירקוני - פסנתר, לאפטופ, עיבודים
יעל קראוס - שירה
גליה חי - ויולה, קולות
יונתן לויטל - בס
עומר הרשמן - גיטרות, קולות
בוריס מרצינובסקי - אקורדיון
דירק קונש - חצוצרה, קולות
גיורי פוליטי - תופים וכלי הקשה

קרן אלקלעי גוט - טקסטים

בחזרה לתבלינים 2


ישנם כמה וכמה הרכבי רוק בישראל שהורישו את הסקרנות והציפיה מהם לעוד, לאחר הוצאת אלבום בכורה, או סיבוב מוצלח מלווה בהשמעות חוזרות במדיות השונות.

להקת "התבלינים" מזוהה כהרכב כזה, הרכב 2000+ פרוורי עירוני ופריפרי בכותר אילתי, אשר הניב פטיפורים בשלל הופעות ברחבי הארץ, אלבום בכורה עם שני להיטים או יותר, שכן נכנסו לגל"צ ותבלין החלאתי שנוסד מפח שימורים מנוקש וקסום למדי.
התבלין הזה שהחברה הצעירים הביאו איתם, שוייך במהרה למשפחת הרוק הישראלי, כאשר סיימו את סיבוב ההופעות של האלבום הראשון. הוא חסר להמון מחובבי הז'אנר הזה, אך אין אחד שחשש לרגע, מאבדן הטעם הזה ברוק הישראלי, טעם שרק התבלינים יצרו בתחילת שנות האלפיים ועד היום.

הם חזרו ביום רביעי 10/3 ל"בארבי" ת"א עם שלל המתכונים הקלסיים ועוד כמה מתכונים חדשים שיצרו בזמן שנעלמו קליל, כשהם מצוידים בקלידן חדש ומאות אנשים שהגיעו להנות ממה שכל כך ענג להם לא מזמן.
הנגנים עלו לבמה באנטרו מעניין ללהיט "אין סוף" ואיתם שחר נהרי, הסולן הגלאמי כשהוא רכוב על אופן קטנטן, אדמדם וזוהר בדיוק כמוהו.

“ראש בקיר" פתח את ההופעה בכל הכוח כשכל חלל הבארבי מעלה חיוך, סאונד מעולה, שילוב מצוין, הגשה בנוסך איגי פופ והתבלינים חזרו.
כך היה גם ב"ת'אמת" וב"המלחיץ", חברי הלהקה נהנו מאנרגיות הקהל והחזירו באנרגיות משלהם עם התבלין הכל כך מוכר.

הרוק הישראלי שהם יוצרים מושפע מהמון הרכבים נוסטלגיים, עם זאת, לתבלינים יש את הייחודיות שלהם.
יש הטוענים שהפריצה החוזרת בפיזמונים, קצת נמרחת, קצת מאוסה, אך זהו חלק משמעותי מהתבלין והאופי הייחודי שהם מייצגים, ללא הריטואל הזה בפזמונים, אין תבלינים, רק עוד סתם להקת רוק מפרפרת שמנסה להישען על היותה להקה.

ואיך אותו ריטואל נשמע כאשר ביצעו את הקאבר לשירה של אהובה עוזרי,”צלצולי פעמונים" ?
תענוג קיצבי , הקטע היפה ביותר בהופעה, הראה שגם כאן התבלין שלהם מנצח בגדול.

הריטואל נמשך ובאמת קצת נמרח, אך בוצע בצורה מדויקת ומחוברת עד לפיק של ההופעה
בחזרה ללהיט "אין סוף".
נראה שכל האנרגיות מהקהל הצתברו לשם, הקטע המוגמר הזה בוצע בצורה מושלמת.

סגנון ההופעה של התבלינים, לא ממש מאפשר הדרן, גם אם ישנה צפיה לכך, נכון יותר לבצע את הדרייב הזה ללא עצירות מיותרות וכך נעשה.
התבלינים ביצעו את "גלגל"צ" הציני שמתאים מאוד למציאות המוזיקה הישראלית, לאחר מכן
את "צועקת" ולסיום את "בא לי".
הם לא השאירו פירור מהחומרים שלהם בצד וכל קהל הבארבי יצא שבע מערב החזרה המעניין הזה.

כרגע הם עבדים על האלבום הבא ובהחלט יש למה לצפות מהם, לפחות לקהל הפולחני שנבנה סביבם וסוחף איתו עוד המונים, העתיד כבר כאן והתבלינים בונים אותו בכל הכוח.



http://www.facebook.com/Hatavlinim?v=wall
http://www.myspace.com/hatavlinim
חברי הלהקה:
שחר נהרי- שירה, קולות ליווי
גיל דקל- בס
ליאור לוי- תופים
דור אלגזי- גיטרה חשמלית ושירה
הוד (נורד) מושונוב - קלידים
אורן (קרסון) ווקנין - גיטרה

מיכל והתמונע סיפור השקה !

מיכל ותמונע- סיפור השקה.

זאת הייתה סגירת מעגל בשביל מיכל גבע, כאשר השיקה את אלבומה ביום חמישי האחרון
בתאטרון "תמונע", גם בשביל כל מי שראה אותה לפני כמה חודשים מתחילה שם את סיבוב ההופעות לקראת אותו אלבום, מלווה בשחקן חיזוק בשם עיברי לידר וקהל תומך שלא השאיר פינה ריקה בתוך אולם ההופעות של התמונע.

האלבום יצא לא מזמן וקיבל ביקורות משבחות בכל המדיות השונות ובצדק. מיכל מביאה איתה גוון רוק חדש ותאטרלי למדינת ישראל,סגנון פולק נשי שלא נופל מאלילות הז'אנר מעבר לים, עם עיבודים ולחנים מורכבים, טקסטים שנונים ורגישים לפרקים ופשטות חלקית לפי צורכי היצירה.

לאחר כמה חודשים של עבודה קשה ובלתי מתפשרת, עם עזרה הדדית לשאר חברותיה היוצרות, בזמן הופעותיה ועיצובו הסופי של הבייבי המוזיקלי המקסים שלה, חזרה מיכל בלווי הרכבה הענוג לחגוג את אלבומה החדש.
מיכל:
“ללא ספק, הרגשתי נינוחה יותר. נהנתי והיו קטעים שהרגשתי שאני עפה.
הרגשתי יותר בטוחה בעצמי ואני מאמינה שזה קשור לתהליך שאני עוברת בחודשים האחרונים, הרבה ראיונות והופעות אקוסטיות שלי לבד שנתנו לי המון ביטחון והשראה”.

חוץ מהיעדרותו של עיברי לידר והשעה המאוחרת, גם קהל התומכים הנלהב דאז, לא בחר לפרגן לה ביום ההשקה, כנראה העדיף לראות את מה שרוב החברה הישראלית רואה ומשוחחת עליו בימים אלו.
לשמחתה,אלה שלא בחרו לצפות באח הגדול או בכל זרז אחר של תרבות הטראש, היו חבריה הקרובים, משפחתה התומכת וקהל מעריצים חדש ומצומצם שהעדיף אותה על כל דבר אחר, כי הצליחה לכבוש את ליבו.
מאחד זאת לא אווירת השקה אופטימלית,מאידך זה כל מה שמיכל והרכבה היו צריכים כדי לתת הופעה חמה ואינטימית באותו הלילה בתמונע.

“אני ממש לא הרגשתי שיש איזשהי בעיה עם זה. המקום היה מלא, אמנם לא מפוצץ אבל מכובד לגמרי. אני מופיעה כבר הרבה שנים, אני חושבת שאצל הרבה אנשים מופע ההשקה הוא סוג של פעם ראשונה - מה שנקרא "בכורה" וכל מי שאי פעם הכרת ומשפחה מורחבת וכדומה מגיעים להופעת ההשקה.
אצלי מופע ההשקה הוא המופע המיליון בערך ורוב הקהל היו אנשים חדשים שאוהבים את המוזיקה ופחות ופחות פרצופים מוכרים, הקהל הזה מדהים ורק הולך ומתרחב”.

חברי ההרכב ומיכל קצת מאחור, עלו לבמה לאחר המתנה סתמית אך מובנת.
“שנתיים" פתח את ההופעה, בוצע ללא דופי וחימם את הקהל שכן הגיע להשתתף בחגיגה שלה. " קפה" ו"220” הציגו שוב את כמויות הכישרון והחיבור העצום לחומר המוזיקלי של מיכל והרכבה הנדיר המחובר אליה באינטימיות אמיתית וחזקה, ממש כמו הבגדים שלה.

תאטרון תמונע חזר לחיים וקיבל את מנת התרבות הראויה לו מהקהל האינטימי וממיכל גבע
שהתרגשה בהתאם. מיכל צירפה אליה את "רביעיית מיתר" המופלאה וביצעה, כשהיא נתולת אגו, את אחד הקטעים היפים ביותר שנוצרו כאן בשנים האחרונות,”הלווי עלי".
הקטע בוצע מעולה והשתלב מצוין עם הצ'לו של יעל שפירה ושלושת הכינורות, כמוהו גם "זעם", איתו סיימה רביעית המיתר את חלקה בשלב זה.

אורח בשם ניר גבע עלה לבמה לשיר לצידה של מיכל ולהוסיף לגאוות המשפחה.
אחיה גילה חומר מעניין במונחי רוק ישראלי ויכולות ביצוע נהדרות לצידה.
כאשר מילה את תפקידו של עברי ב"רומנטי" המקסים, שולחן המשפחה זהר מגאווה ואושר למעשה קיבל את שלו ואנחנו את שלנו.
למרות מחסור קטן באורחים, זה היה שילוב מקסים של משפחה, בן זוג(גיל לואיס על הגיטרה) וחברים הקרובים(עינב ג'קסון כהן – פסנתר,נועם ורדי – בס, איתן רז – תופים) על אותה הבמה..

“אני מאוד אוהבת לארח יוצרים ויהו עוד אירוחים רבים בעתיד.
אני פחות אוהבת שיש הרבה אירוחים בהופעה אחת, אני חושבת שזה קצת פוגע בזרימה של ההופעה”.

לאחר סייד קיק סטייל מיכל שקשור בהשמנה, אלירז מהאח הגדול ועילפון המלווה בניגון רקע של צלילי האח מייד אין גיל לואיס, מיכל נשארה לבדה על הבמה כשהיא מבצעת את "הביתה" למרות שלפי האנרגיות שהיו לה, היא הרגישה על בימת התמונע, כמו בבית.
ביצוע יפיפה שלה ויכולות נגינה באקוסטית שחידשו במעט מההופעה הקודמת, כשהאלבום עוד בעט בתוך הבטן.
חברי ההרכב ורביעית מיתר חזרו אל מיכל ל"חלום ישן", בו עינב ג'קסון כהן חגגה על הקלידים והראתה כמה כישרון ואהבה יש באצבעותיה וכמה שהן מחברות יחדיו את שאר הנגנים.

“הם חלק בלתי נפרד ממני, הם תומכים בי מאוד רגשית ומוזיקלית והם מתנה ואוצר.
מה שכן, לאחרונה פיתחתי עצמאות שעושה לי נורא טוב ומתבטאת בהופעות שאני עושה לבד ברחבי הארץ.
אבל תמיד נעים לי לחזור להופיע עם "המשפחה" המדהימה והמוכשרת הזאת".

כמו כל זמר יוצר שמחובר לחומריו, מיכל הגישה ניפלא את הטקסטים שלה בדיוק בפיק של ההופעה, ב"חלום ישן" היא הקסימה בכוחניות ורגש, ב"קרח" היא סגרה על הרצפה וכאשר ביצעה את "אור גדול" ו"בואו עכשיו", היא סיימה בעוצמות רוקיסטיות שהובילו למחיאות כפיים וסיפוק גדול, מפרופורמרית מחוננת.

" אני מופיעה כבר הרבה זמן ורק לאחרונה באמת אני מצליחה להביא את האישיות שלי כמו שהיא בחיים עם המשפחה והחברים הכי טובים , אל הבמה.
זאת תחושה אדירה ומשחררת”.

לא נותר אלה לקנח הדרן ב"פה השמש" המעולה שמסכם הופעת השקה מנצחת בתנאים לא קלים.
על זה נותר לקהל התמונע לומר כל הכבוד ולצאת מההופעה בחיוך מסופק ואיחולי הצלחה
לעוד ממורי התרבות במוסיקה הישראלית, בניצוחה של מיכל גבע, שתמשיך באותה הדרך ללא כל חשש ובאהבה גדולה למוסיקה וליצירותיה, בעודה מסיימת השקה ונחשפת לשלבים הקשים ביותר שיש ליוצרים בישראל.

“השאיפה הכי גדולה שלי היא להופיע כמה שיותר ולראות את הקהל הזה ממשיך להתרחב.
אין דבר יותר מספק מבחינתי מלהופיע ובמופע ההשקה היו רגעים שממש עפתי.
זה דה בסט"

אכן, גישה דה בסט !

"סקיצה פלוס"

סינגלים השבוע !!!

סינגלים.


ג'וני שועלי, “צעיר חופשי ואנוכי"

סינגל שני לג'וני שועלי, השועל הוותיק טוען שהוא "צעיר חופשי ואנוכי" שבעצם שאר הטקסט חושף אדם המאוכזב מכך שהוא נאלץ לפנות למקום הזה, אפקט הגברת השפיע עליו !
ישנה סיבה לכך שהטקסט הוא הדבר הראשוני שנחשף בסינגל החדש, קור רך ופשוט המשתייך לשלל היצירות של ג'וני שועלי, נפתח ענייני וישיר,מיועד בעיקר לחובבי ג'וני, אותם הסינגל הזה לא יאכזב כלל.
כבר מהסינגל הראשון אפשר להבחין בקלילות החומר, כאילו ישב באולפן, ניגן עם חבריו המוערכים מאוד בפנתאון הרוק הישראלי ויחד הקליטו את מה שיצא מבלי לחשוב יותר מדי, עם ריף הגיטרה המתבקש ועם הפקה בסלע הרוק הישראלי הטוב.
יש שיראו זאת כאקט יומרני, אך במקרה של ג'וני שועלי, זהו האקט המתבקש, רק כך הוא נשאר עם האיכויות שלו ומה שמאפיין אותו.
כמו הסינגל הראשון, צעיר חופשי ואנוכי, אך גם נעים וכישרוני, עושה את העבודה עבורו ועבור מעריציו, אולי יגרום לעוד כמה להצטרף לעולמו הקסום.

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=TVRNM013PT0rSQ==&br_id=1325


דנה ברגר ואיתי פרל,”כביש החוף".


יכול להיות שהאביר על הסוס הלבן של דנה ברגר הגיע??
איתי פרל מוכיח לפחות בסינגל הזה, שהוא יכול להיות הבוני הזה והיא השר שלו.
הכי טוב שהם יכלו לבקש, בדיוק כמו מילות השיר, כמו להגיע לכביש החוף כששנים הוא קצת עמוס גם עם מגיעים בסוף והיום הכביש פתוח והם נוסעים יחד עם הסינגל הזה מבלי לעצור לרגע, נפתח ברוק ישראלי קצבי שלא נעצר עד סופו של הקטע האופטימי הזה.
נוצרת סלידה מלהתייחס אל צמד היוצרים בנפרד, בקשה שרק ישארו יחד, כי השילוב קרוב למושלם במונחים של צמד רוק ישראלי, למעשה מוציא מדנה ואיתי את הטוב ביותר.

נחמד לנתח קשר רומנטי דרך נסיעה על כביש החוף, ועוד להיות מסופקים בסוף הדרך.
בשילוב כזה מוצלח, רוק זורם, ענייני ונעים לאוזן והפקה מוזיקלית איכותית, דנה ברגר ואיתי פרל בהחלט יושמעו ויספקו גם את שאר הנהגים על כבישי ישראל, עם הסינגל המתוק הזה.

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=Vm10YVlWVXhVbkpOV0VwUVZsVndVbFpyVWtKUFVUMDkrTg==&br_id=1325

משינה, “יהלומים בשמיים".


לאחר היחשפות מחודשת, וחזרה שלמה לתוך הרוק הישראלי בנוסח המחודש לצד דור הרוק החדש , יצא לו הסינגל השני מתוך האלבום ואיתו משינה הישנה והטובה.
ההרכב המטולוגי יצר לאחר הסינגל הראשון," הולך בין הצללים", ספק רב בקרב חובבי המוסיקה, לגבי הדרך בה בחר להיחשף מחדש, האם יחדש ויוביל את הפופ בישראל, כמו בשלושת עשורי התהילה שלו ? או שאפקט משינה כבר עבר והחברה יאלצו להסתפק במקום הראוי בהיכל התהילה של המוסיקה הישראלית.
יהלומים בשמיים מוכיח שלמשינה יש עוד זמן עד שנות הזהב, יש עוד הרבה לתת לנו.
יובל בנאי מבצע נהדר, מתעלה בסינגל הזה לאומת קודמו ולא מעייף בכלל, דרייב הגיטרה והקלידים מאפיין את משינה הישנה ומלווה את הקטע בצורה מדויקת, דרך הפקה מוזיקלית איכותית פרי המצאתה של משינה מסוף שנות השמונים.
החברה כבר לא ילדים, אך הרבה יותר טריים משאר האגדות הקשישות שמגיעות לכאן בשנים האחרונות ומדגמנות על הבמה בעד שכר "זעום".
בסינגל הזה אין הפתעות מרעישות, אך יש איכות ויש את משינה חיה ונושמת שיודעת לייצר כמויות נוספות של תוכן לרוק הישראלי, בצניעות נטולת אגו ובתעוזה עצמאית מחודשת.
הקהל שלה לא יעזוב אותה עם סינגלים מייצגים כמו זה. ההצלחה הגדולה ביותר שלהם,
כאשר קהל המעריצים של משינה פרוס על כל המדיה ונמנע מבין הגדולים והיציבים ביותר שיש ללהקה בישראל גם בעשור הזה.

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=VkZaU1RrNUZPVUpRVkRBOStU&br_id=1325